רבינו גרשום על תענית ז.

ששקולה כתחיית המתים ששניהם חיים לעולם. אלא להכי כתיב כי האדם [עץ השדה] שת"ח נמשל בו וממנו תאכל. כלומר שיכול להבין בתורה:

אותו תשחית וכרת שהתורה משחתת בו. נואלו שדי צוען. והרי הן היו חוטאין:

בפחות שבכלים. כלי חרס: