רבינו גרשום על תענית ג:

ה"ק ליה אפי' טל שיורד לברכה לא ליהוי:

וליהדריה נמי לטל דברכה כלומר אמאי לא אמר ליה ואתנה מטר וטל על פני האדמה:

משום דלא מינכרא. דכיון דבכל יומא הוי נחית טל שאינו של ברכה כי א"ל האידנא נחית טל דברכה לא מינכר בין טל דעד השתא [ר"ל דעד השתא נמי] הוי נחית טל:

דמכניפנא לכו והכי משמע כי מארבע רוחות אשר פרשתי אתכם אקבץ אתכם כשם שאי אפשר לעולם בלא רוח שבכל יום משיב הרוח:

אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו. אע"ג דלא זמניה הוא:

אמר מעביר הרוח אין בכך כלום ואפ"ה לא מיעצר:

בעבים וברוחות משיב הרוח ומביא עבים:

למימרא דלא מיעצרי שתדיר באין עבים ומנשב הרוח ואין בהם לא קללה ולא ברכה. בעבים וברוחות הכתוב מדבר. אלמא דאית בהו ברכה וקללה ואמאי אמרת לא חייבו חכמים להזכיר:

קשיא עבים אעבים כו' חרפי שלפני המטר אין בהן משום ברכה. אפלי שלאחר המטר יש בהן משום ברכה. רוח מצויה. ברכה. שאינה מצויה אינה ברכה:

מיבעי לבי דרי. וכיון שצריכין הן אלמא דמיעצרי דיש בהן משום ברכה:

אפשר בנפוותא. וכיון שאין צריכין אין בהן משום ברכה ולא מיעצרי:

שניות למטר כלומר טובים הם כמטר כמו שני למלך:

דאתיא ניחא הוה שני למטר כמטר:

דאתיא רזיא כתיב ביה יתן ה' מטר ארצך אבק וגו':

גלוהי דליליא ברק:

שמשא דביני קרחי שזורח כאן ואין זורח כאן:

מעלי חד תלגא לטורי להכי אמר לטורי שתדיר השלג בהרים:

גשם מטר וגשם מטרות הרי ה':

אמר רבא תלגא לטורי מעלי עורפילא. מיטרא דקה. פרצידא גרגר: