רבינו גרשום על מנחות פח:

רביעית למה נמשח בשמן המשחה אי בשביל רביעית מים של מצורע והלא בחוץ היו א) וכ"ה ברש"י אבל הדבר מתמיה דטהרת מצורע בדם הצפור היה מחוץ למחנה וכדכתיב בהדיא בקרא וכ"ה באמת ברשי בכ"י כאן ודברי רבינו ורש"י ז"ל שלפנינו צ"ע. כל מעשיו בשערי ניקנור ולא בעזרה אי לרביעית שמן של נזיר לחם נזיר שבלול בשמן בשחיטת איל מתקדש הלחם ולא היה צריך לרביעית לקדש השמן:

מארץ מרחק שמבבל היה ר' חייא אי לחצי לוג של סוטה חוץ הוא. כלומר בחוץ היה משקה אותה בשערי נקנור ולא היה צריך להכניס המים לפנים שיקדשו:

ומספקא הא מילתא לרבנן משום דכתיב מים קדושים:

ועוד דתנן (אין) [דהיו] אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה:

אמר לו נר ישראל קילסו כן שיפה אמר:

נר שכבתה בחצי הלילה או קודם היום:

נדשן השמן נידשנה הפתילה. כלומר כמו שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן כך השמן הנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה:

כיצד עושה מטיבה ומשליך כל מה שבנר לחוץ ונותן בה שמן אחר ומדליקה:

כמדה הראשונה חצי לוג או כמה שחסרה כאותו שזרק לחוץ:

קרי עליה והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק כלומר שמחדודו ומפלפולו הורה יפה:

נר שבמקדש. נרות של מנורה. של פרקים הוו לא של פרקים ממש מן אברים אלא מן המנורה עצמה היו הנרות כדכתיב מקשה אלא היינו של פרקים שהיו דקים הרבה והיה יכול להטותן למטה בשעת הטבה ולזוקפן בשעת הדלקה:

כיצד עושה מסלקן הנרות מן המנורה אלמא שלא היו מקשה. רב הונא דאמר כי האי תנא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה לנר ממקומה מן המנורה שלא היתה נוטל ממקומה שהיתה מקשה. כמין טס של זהב יש לה על גבה של כל נר ונר שבו היה (מתן) [כופפה] בשעת הטבה וזוקפה בשעת הדלקה והיינו כלפי ראשה:

מלקחיה בהן מוחטין את הפתילות. ומחתותיה משימין בהן אש ומשליכין בהן מה שמטיבין מן הנרות:

ת"ל אותה דברי ר' נחמיה כלומר אותה ונרותיה דכולה חדא היא דנר היינו מנורה ולא מלקחיה ואית דאמר אותה לרבות מלקחיה ומחתותיה והיינו קשיא דר' נחמיה א) אולי צ"ל דר' נחמיה אדר' נחמיה דאמר לעיל דנרותיה לא היתה בא מן הככר. דאמר ר' נחמיה: