רבינו גרשום על מנחות עט.

ואליבא דר' עקיבא דאמר במסכת זבחים אם עלו לא ירדו:

ואידך. ר' יהושע דאמר לא קדש סבר כי א"ר עקיבא אם עלו לא ירדו לגופיה לזבח עצמו:

התם הוא דאמר ליה ר' יהושע לר' אליעזר. נדוננו משלא לשמו ושתק ר' אליעזר ולא מצא תשובה. אבל הכא אי דיינת ליה משלא לשמו דזבח גופיה אם עלתה (דחטאת) לא תרד דקי"ל הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן אם עלו לא ירדו לדברי הכל:

תנא דידן עיקר מלתא נקט. א) נראה דצ"ל דאיל המלואים זהו איל שקדש לחם תחילה. דזהו איל שקדש לחם תחלה איל המילואים:

זבח ונסכים. זבח מקדש נסכים:

מאי לאו דאיפסיל זבח בשחיטה. אלמא דקדשי נסכין מעיקרא קודם שחיטה:

לא דאיפסיל בזריקה. כגון שזרקו חוץ לזמנו או שלא לשמו:

כמאן דאמר בפר' התכלת שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה. וכיון דאלו נסכים הותרו בשחיטה אע"ג דאיפסיל זבח בזריקה קדשו נסכים שאם יש זבח אחר יקרבו עמו:

אפי' תימא כר' אלעזר ב"ר שמעון דאמר אין מעלין זה בלא זה וכגון שקבל וכו':