רבינו גרשום על מנחות עו.

שיפה. שמוללן בפיסת ידו בכלי:

ובעיטה. שבועט בהן בידו:

בחיטין. כדי שישירו קליפתן:

ור' יוסי אומר בבצק קאמר בעריכת בצק דבעי שיפה ובעיטה:

איבעיא להו בבצק קאמר ר' יוסי דבעי שיפה ובעיטה ולא בחטין או דלמא אף בבצק כו':

אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. דכתיב בתרוייהו חוקה דהוו י"ב:

מה להלן בתודה עשר. בכל מין כדאמרי' באידך פרקא:

שכן שמן. במנחות ובלחמי תודה יש בהן שמן. ויחיד מביא אותן:

שנתנדב. שבאין נדבה:

והן נפסלין בלינה. ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:

לאפוקי לחם הפנים דאין בהן שמן. והן משל צבור ואינן באין נדבה. ואינן נפסלין בלינה. דמשבת לשבת היו לנין. ודוחין שבת וטומאה:

שכן הקדש. לחם הפנים ושאר מנחות הן הן קדשי קדשים. ולחמי תודה קדשים קלים. ולחם הפנים ומנחות טעונין לבונה:

עצם. ובאין בגלל עצמן. מה שאין כן בלחמי תודה דאין טעונין לבונה ובאין בגלל זבח:

ואי סבירא לן דדבר הלמד מג"ש כגון חביתין דילפי מלחם הפנים מחוקה חוקה דחוזר ומלמד בבנין אב במה מצינו. דפלוגתא היא במסכת זבחים אי חוזר ומלמד אי לא:

שכן הדיוט. לחמי תודה ושאר מנחות הדיוט יכול להביאן:

שהתנדב ובאין נדבה:

חצאין. ואינן באין לחצאין:

לפיגול. ויש להן דין פיגול:

ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:

וחביתין הן קרבן כ"ג. ואינן באין נדבה. ובאין לחצאין ואין להן פיגול. כדתנן במס' זבחים:

כלי. חביתין ומנחות כלי מקדשן. ולחמי תודה שחיטת הזבח מקדשן:

לר' מאיר יליף לה. ממה נפשך שהם י"ב דאי סבירא ליה דדבר הלמד וכו':

לחמי תודה בהדיא כתי' בהו. מפורש בפרק התודה:

שלמיו. על תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות. (דהיינו) מפרש נמי בהתודה:

והא בעי אפרושי תרומה. כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ותרומה היינו אחד מעשר:

וכי תימא דמפריש מכל אחד מד' חלות עשירתה:

שריבה במדת חלתן. שפיחת מהן או הוסיף: