רבינו גרשום על מנחות עה:

שצריך ב' מיעוטין. לפי שיש בה ב' מינין:

קופל. כמו כופל:

החלה אחת לשתים ושתים לארבע ומבדיל. והיינו פתיתה:

מנחת כהנים קופל כו'. כדי לקיים בה קצת פתיתה:

ואינו מבדיל. הואיל והיא כולה כליל:

מנחת כהן משיח לא היה מקפלה. כשאר מנחת כהנים לפי שהיא חובתו ואינה נקמצת כלל וכליל היא:

וכולן שצריכין פתיתה מקפלן שנים לארבעה וד' לח' וח' לט"ז עד שיהו פתיתין כזיתים:

פתות יכול לשנים ולא יותר ת"ל אותה (נמי) לפתיתים שיעשה אותה פתות. ופתים דהיינו א' לב'. וב' לד':

ולא (א' מפתיתיה) פתיתה לפתיתין לפירורין:

חביצא. שקורין בלע"ז פניקאטא:

ליקט מכולן מכל הפירורין עד שיהו כזית. מדיוצא [אדם יוצא בהן] ידי חובתו הכי נמי דמברך עלייהו המוציא:

הכא במאי עסקינן דיוצא בהן כגון שעירסן. שקיבץ הפירורין ביחד ולשן וחיברן והוו כזית:

אי הכי דקתני עלה והוא שאכלן. אותן פירורין שליקט:

כשיעור כדי אכילת פרס. ולא שהה בהן יותר הויא אכילה ויוצא:

ואי בשערסן. שגבלן דהוה חתיכה אחת שאכלו מבעי ליה וכשאמר שאכלן משמע דהרבה פירורין הם ולא חתיכה אחת:

אלא ודאי דפירורין קאמר ומהכא לא תפשוט דהכא במאי עסקינן דיוצא בפירורין שליקט כגון דבאו מלחם גדול. דאכתי הפת דבאו ממנו אכתי הוי חשוב וקאי ובר ברכה הוא הלכך פירורין נמי שליקטן בר ברכה נינהו אבל המנחות שפירכן כולן ולא נשתייר בהן דבר חשוב אכתי לא ידעינן:

תאוריתא דנהמא. שיהא בהן מראה לחם ולא דקין הרבה שאין (ידוע) [נראה] אם היו לחם אם לאו: