רבינו גרשום על מנחות עד:

לא מיבעיא לי. דכהן גבי אמורין כזר דמי:

איכא מוראה ונוצה. דלא קרבה:

לשיתין אזלי. ולא להקטרה:

המתנדב שמן בפני עצמו:

קומצו יקפנו:

איכא מתנות. שהיה מזה מן השמן:

שתי הלחם הבאות בפני עצמן בשאין להם כבשים. (ואפי' הכי) א) נראה דצ"ל קמ"ל דלעולם של כהנים הם ואפי' בכה"ג ולאפוקי ממ"ד וכו'. לעולם של כהנים הם:

לאפוקי ממאן דאמר בפרק התכלת לשרפה אתיין:

כל המנחה הנעשה בכלי שרת. מנחת מחבת ומנחת מרחשת:

טעונות ג' פעמים מתנות שמן. נותן שמן בכלי קודם לעשייתן קודם לנתינת הסולת ואח"כ נותן הסלת על גבי השמן וחוזר ונותן שמן ע"ג הסלת ובוללה ולשה ואופה ופותתה וחוזר ויוצק עליה שמן וקומצה:

וחלות של מנחת מאפה בוללן בשמן כשהן חלות דברי רבי וחכ"א כשהן סלת בוללן. חלות של מנחת מאפה טעונין בלילה לר' כשהן חלות. לרבנן כשהן סלת:

ורקיקין משיחה. כיצד מושחן לרקיקה כמין כי יווני. כאות כי יווני אות היא כעין זה והשאר של שמן נאכל לכהנים:

מלמד שטעונה מתן שמן בכלי קודם לכל דבר. והדר סלת בשמן ע"ג השמן תעשה:

קרבנך כתיב במחבת וכתיב קרבנך במרחשת. כאן במרחשת כתב סלת בשמן תעשה דהיינו מתן שמן בכלי: