רבינו גרשום על מנחות מב:

בציצית בהא פליגי. רב אדא בר אהבה דקא מברך לעשות ציצית סבר חובת טלית היא ולאו חובת גברא ועשיית ציצית זו היא גמר מצוה. ורב חסדא סבר ציצית אינה צריכה ברכה דחובת גברא היא. ועשייתה לאו גמר מצוה עד דמעטף לה:

עשאה. לציצית מן הקוצין מאותן חוטין שיוצאין מן הבגד הארוג וקוצצין אותו להשוותו:

מן הנימין. א) אולי צ"ל מן החוטין שיוצאין מהתפירה וכמו שפרש"י. מן נימין חוטין שמצא:

מן הגרדין. שקורין פרנש:

פסולין. שכל אלו לא נחתכו לשמן:

מן הסיסין כשירה. עדיין לא היה לשום צורך דבר ואיכא חתיכה לשמה:

ציפן זהב. לתפילין:

פורתא בביעתא. בקליפה של ביצה:

אודרא. צמר רך:

ש"מ טעימה פסול מדקלינן לאודרא:

ומדלא טעמינן ביורה ש"מ טעמה פסלה משום שנאמר כליל תכלת. כלומר כל הצמר שביורה בעינן שיהא לשם תכלת:

אפילו מראה שניה שצובעין פעם שניה מן התכלת כשר משום תכלת שנ' תכלת וארגמן ותולעת שני. קרי ביה שני. וקא משמע האי שני [קאי] נמי אתכל' דמכשר אפילו מראה שניה:

תכלת אין לה בדיקה קא משמע השתא דאינה צריכה בדיקה:

ואין ניקחין אלא מן המומחה. שיודע שקלא אילן אסור:

תפילין יש להן בדיקה בחסירות ויתירות או אם עשויין כהלכתן:

ואין ניקחין אלא מן המומחה שעשאם לשמן:

מגביא גילא. מין צבע וקשולטר בלע"ז:

שבליליתא. תלתן. ומי רגלים של קטן שעבר עליהן ארבעים יום: