רבינו גרשום על מנחות מב.

וצריך לפרודה. הפתילין היוצאין מן הגדיל:

כי צוציתא דארמאה. כקווצות שיער של בלורי' שדבוקה מלמעלה ופרודה מלמטה א) וברש"י ז"ל כתוב להיפך שדבוקות מלמטה ונראה דשניהם כוונו לדבר אחד דלצד הראש הוא דבוק וסוף השער הוא פרוד. :

הטיל על הקרן. לסוף הקרן שלא הרחיק שלשה אצבעות:

או על הגדיל. על אותו חוט גס שבתחילת הבגד. ואית דאמרי על הגדיל שהטיל הציצית בכנף לרוחב הבגד. שכשאורגין הבגד לרוחבו אורגין אותו וגדל משם:

שתהא נוטפת על הקרן. כלומר תהא מרוחקת מן הקרן ותהא יותר ארוך מן הקרן:

מלא קשר גודל. היינו קשר השני של גודל דהיינו כאורך אצבע הגודל והיינו בתוך ג' אצבעות דקאמר רב פפא ואידי ואידי הוי חד שיעורא:

דלא לירחק טפי מן הקרן. וכמה דמקרב לגבי הקרן טפי מעלי:

איצטריך. דר' יעקב דאמר צריך להרחיק מלא קשר גודל:

וכמה דרחיק טפי מעלי קמ"ל דרב פפא דבתוך שלש:

דסתר. שהיה מסותר הכנף:

ובצר ממלא הקשר גודל עד הציצית:

בשעת עשייה איתמר. שצריך שירחיק כמלא [קשר] גודל. אבל אי הדר בצר ממלא קשר גודל לית לן בה:

חד מיניהו. מבני א"י עדיף כתרי מינן דאוירא דא"י מחכים. משום ב) אולי צ"ל משום דרבינא מא"י הוה. הוא רבינא:

ועייף להו מיעף. דליהוו תמניא והדר מעייל להו בגלימא:

ואביק להו מיבק. והיה עונבן סמוך לכנף:

קסבר בעינן דליהוו תמניא חוטין בגלימא עצמה כי היכי דבעינן תמניא במקום פתיל:

ולא אביק להו. אלא היה כורך על גבי חמיסר:

כי דידן. ארבעה וכופלן:

רופא קרי אומן שמל ומרפא:

סוכה מסייעא ליה. לרב חסדא: