רבינו גרשום על חולין כח:

ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים שבפנים לבן הוא:

חכים יוסף ברי בטרפות כר' יוחנן. בכל התורה אלמא או האי או האי:

הואיל וצוליהו כולו ביחד. למימרא טעמיה דר' יהודה משום דם הוא דאמר עד שישחוט את הורידין והתנן ר' יהודה אומר עד שישחוט מכלל דר' יהודה סבר משום שחיטה ולא משום דם:

לא אימא עד שינקוב ומאי עד שישחוט שינקוב בשעת שחיטה וכו':

לא אתי [דם] דקריר דר' יהודה משום דם ולא משום שחיטה. תניא כותיה דרב חסדא [ולעולם] בעוף ולא בבהמה ומשום דם:

רב אמר מחצה על מחצה. כלומר אם שחט מחצה מיחזי כמאן דשחט רובא דאמר רחמנא למשה דלא תשתייר רובא כלומר דאמרינן שנצטוה משה על הושט ועל הקנה דלא תשתייר רובא מכלל דאם תשתייר מחצה חשוב הוא כרוב וכו':

גזרה דלא אתי למעבד פלגא. חלקו לשנים והן שוין. כלומר תנור שחלקו לשנים שהיה טמא בתחלה והן שוין:

טמאין. כלומר א) צ"ע דכיון שהיה טמא מתחילה עדיין לא יצא מידי טומאתו הראשונה כיון דנשתייר רובו ואולי דצ"ל ואפילו לא נגע בו שרץ כו'. שנגע בו שרץ דאמרינן ב) נראה דצ"ל דאמרינן דבחד מינהון איכא רובא ולא ידעינן הי מינייהו והלכך טמאין אבל אם אפשר לצמצם טהורין ולא אמרינן מחצה כרוב. בכל אחד ואחד יש לו רוב כלומר דודאי יש לו רוב ומשום הכי טמאה ולא אמרינן מחצה כרוב:

אמר רב פפא תרי רובי בחד וכו' ומשום הכי טהורין ולא אמרינן הכא מחצה כרוב אבל במקום אחר אמרינן מחצה כרוב. אמר רב פפא תרי רובי בחד מנא ליכא א) נראה דצ"ל והלכך דאי לאו דא"א לצמצם הוי מטהרינן החלקים. וטהורים החלקים אבל במקום אחר אמרינן מחצה על מחצה כרוב: