רבינו גרשום על חולין קיח.

הנוג' כנגד בשר מאחוריו דאינו טמא ונסיב לה קרא דטמא:

חסורי מחסרא והכי קתני וכו' דאפי' מעשה יד נמי לא עביד כלומר דהעור לא יהא חשוב אפי' יד דנבלה. ת"ל יטמא דהעור חשוב כיד וטמא:

כל שהוא יד ולא שומר כגון ידות של שבלים ועוקצין של פרי טמא ומטמא ואין מצטרף כלומר טמא מחמת אוכל שאם נטמא האוכל מטמא היד:

ומטמא. שאם נטמא היד מטמא האוכל:

ואין מצטרף. כלומר שאם אין באוכל כביצה אלא בכלל יד אין מצטרף עמו לטמא טומאת אוכלין:

שומר אע"פ שאין יד. כגון קליפה של אגוזים וקליפה של רמונים:

לא יד ולא שומר. כגון נץ של רמון ושל תמר עליו דקין שעל הפרי בראשו:

ידות היכא כתיבן. כלומר דיד יהא כאוכל:

דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה. זו היא יד דנבלה:

יד להכניס ולהוציא כלומר להכניס הטומאה מן הידות לאוכלין דאי נטמא היד נטמא האוכל. ולהוציא כלומר להוציא את הטומאה מן האוכל לידות דאי נטמא האוכל נטמא היד:

שומר שמגין. כלומר שמגין על הפרי:

ואימא יד להכניס ולא להוציא שומר להכניס ולהוציא כלומר שומר דפרי. אבל יד להוציא ושומר לצרף לא כלומר שומר דפרי. יד יתירא כתיב ביה כלומר מאותו יד יתירא מפקינן יד להכניס [ולהוציא] ומעל זרע זרוע מפקינן שומר לצרף:

מה לזרעין שכן טומאתן מרובה. כלומר כשמצינו במתנית' ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות:

אמר רב הונא בריה דר' יהושע פירות שלא הוכשרו כו' כלומר את אמרת תאמר בזרעים שכן אין מטמא אלא בהכשר ודבר קל הוא ואין למדין קל מחמור להחמיר אלא להקל בענין זה אין תנור חמור מזרעים שפירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו:

מה להנך. שמטמאין שלא בנגיעה דתנור מטמא מאוירו ונבלה מיטמאה מעצמה:

לא לכתוב רחמנא בנבלה ותיתי מהנך. דהיא חמורה מכולן:

אם אינו ענין ליד נבלה. כלומר דנפיק מתנור ומזרעים: