רבינו גרשום על בבא בתרא פט:

אמר רב פפא דגורמני. ששוקלין בהן ברזל שחוק וזכוכית שחוק:

כדרך שאמרו לענין איסורין. כלומר באותן שיעורין עצמן שנתנו חכמים בנפש ובקנה ומיתנא שלא יבואו לידי איסור אונאה (אם יש להן) באותו שעור עצמו מקבלין טומאה שחשוב כלי:

מאי קמ"ל תנינא. נמי לענין טומאה כי האי שיעורא. החוט של חנוני ושל בעה"ב. החוט. היינו תלויה באויר טפח ומאי קמ"ל ר' מני:

קנה ומתנא שלה איצטריכא ליה דלא תני. לענין טומאה שיעורייהו וקמ"ל דילפי' להו מאיסורין:

בעץ. בדיל:

גיסטרון. מיני מתכות מעורבין יחד שלועזין מטל"ו מפני שמתחסרין אגב משמושן:

מפני שהוא מיקל. והוי פסידא דמוכר:

שמכביד. והוי פסידא דלוקח:

אשברוע. לועזין בוס"ו:

צדו אחד עב. למחוק בו כשמוכר:

שמוחק. הרבה בדוחק:

בבת אחת. במשיכה אחת:

רע למוכר. שאין מוחק כל הצורך מעט מעט:

רע ללוקח. א) אולי צ"ל שמוחק הרבה. שמדקדק הרבה:

שלא ימוד לאחד. בחבל קרקע חלקו:

בימות החמה. שהחבל יבש ונכווץ ומתקצר לא ימדוד לחבירו באותו חבל עצמו בימות הגשמים מפני שהקרקע מלוחלחת מתפשט החבל והוי חלק של זה יתר משל חבירו אלא לשניהן מודד בימות החמה או בימות הגשמים:

שלא יטמין משקלותיו במלח. מפני שנעשין כבדין:

ובמשורה. זו מדת הלח:

שלא ירתיח. כלומר שלא ישפוך לו כדי שיעלה חלאת הקצף למעלה לפי שנראית המדה כמו מלאה:

שהיא אחד מל' וששה בלוג. שכך שיערו חכמים:

ואפי' היא. שעשאה אותה עביט של מימי רגלים. משום שמא אינו מוצא אחרת ויקחנה:

לא אמרן. דאסור:

אלא באתרא דלא חתימי. המדות כעין ששורפין אותן כולן בברזל אחד ומסמנין אותן:

אלא דלא מהנדזי. שאין בני אדם ממונין שחוקרין ומחפשין על כל מי שמעוול ב) נראה דצ"ל על כל מי שמעוול ועושה כמו זה ומענישין אותן. מי זה ומענישין אותן:

אפי' באתרא דמהנדזי. שמזריזין לעיין:

לא ישהה. דזימנין דמתרמי ערב שבת בין השמשות שהממונין בבתיהן ואין מחפשין ומיקרי ושקיל האי באותה מדה:

אבל עושה. מדות גדולות וקטנות כגון מדות סאה ותרקב. תרי וקב ג' קבין דהיינו חצי סאה וחצי תרקב וחצי רובע היינו רובע הקב שיהא לוג דהיינו ליטרא וחצי רובע היינו חצי ליטרא:

ותומן. ב' אונקיות אחת מי' ברובע: