רבינו גרשום על בבא בתרא ז.

לא מצינא דאטרח (לבנות) [לפנות] ביתי:

שוף אכריסך עול. כלומר הואיל וגרם מזלך א) [אולי צ"ל שוף בארץ ועי' בתוס' ד"ה שוף]: חפור בארץ וכפוף בטנך וצא והכנס. דינא קאמר ליה דבתוך שלו יבנה:

לא אמרן דדינא קאמר ליה אלא דלא מטו כשורי. שלא ירדה העליה למטה מי' אז יכול לטעון לו דור בדוחק בתוך עשרה:

[דלא] אתנו בהדי הדדי. שלא התנו זה לזה לבנות אחר נפילה:

עד כמה. גבוה יכול לכופו שיסייע לו:

כאותה ששנינו. בפ' המוכר:

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. שאם היה הבית כ' אמה באורך ורוחב י' אמה עושה גבוה חצי כ' וחצי י' שהם ט"ו אמה וראיה לדבר מהיכל:

לא תיתלו בוקי סריקי. כלומר לא תאמינו בדברים רקים הללו מעולם לא אמרן ר' נחמן שיבנהו גבוה כזה: שיעור אסורייתא דמחוזא כדי שיהא יכול לישא משאוי על גבו כמשאוי של אנשי מחוזא ויכול לחזור בריוח בהכי מצי לכופו טפי לא:

אשיתא ב) [לפנינו הגי' אחורי כוי דחבריה]: אגב כוי דחברי'. שהיה בונה כותלו כנגד חלון חבירו שהיה לו חזקה לחלון ולא הרחיק ד' אמות:

מרעית אשיתאי. שתחתור בו חלונות אחרות:

סתרנא לך. עד חלונות אלו ובנינא לך מחדש:

דינא אמר ליה. דלא מצי למיטרח לפנות ביתו:

היינו הך. דקאמר רב חמא בהני בי תרי וכו' והא תו למה לי:

הא איצטריך למיתני. שאפי' אלו חלונות שיש לו בהן חזקה:

בי תבני וציבי. שאין צריך בהן לאורה כל כך אפ"ה לא מצי לכופו לפנות:

אספלידא. חדר שלועזין קמערא:

תרביצא. גינה שסמוך לה:

אפומא דאספלידא. לפני הפתח:

אחד של שדה לבן. שדה תבואה:

יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן. כמלא צמד בקר וכליו כדי לחרוש גפניו העומדין על המיצר ששם היו ג) [הלשון צריך תיקון ואולי דצ"ל דאז היו מעמידין גפנותיהם ע"י חרישה]: עומדים גפנותיהם בחרישה:

שעל מנת כן חלקו השדות. והכי נמי לא יבנה כותלו לאספלידא שלו כדי שלא לאפיל עליו:

א"ל התם. מש"ה יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן משום דעלו להדדי שמעלה זה בעל הכרם לבעל שדה משדה לבן יותר מחלק שדה כרם כדי שיהא לו ד' אמות אבל הכא גבי אספלידא לא העלהו יותר בתרביצא ומש"ה מצי למימר ליה בדידי קבנינא:

א"ל וכי בשופטני עסקינן. דלא מעלו אהדדי כלומר וכי באנשים שוטים עסקינן דבלא עלוי קרקע נטל זה תרביצא תחת האספלידא והלא זה בנוי וזה [אינו] בנוי אלא בודאי עלו אהדדי בדמים:

כשורי והודרי. ולא עלו באוירא ולא נתן לו בקרקע יותר ובדין קאמר בדידי קא בנינא:

ולימא ליה. בעל האספלידא עד האידנא הויא לה אספלידא דהויא לה נהורא מעליא אבל השתא אי בנית אשיתא קא מאפלת עלי והוה לי אדרונא דחשיכה טפי ובהא טענה מצי מעכב עלויה:

אמר רב שימי בר אשי שמא בעלמא פליג ליה. דהשתא נמי שם אספלידא קרי ליה אע"ג דמאפלא:

מי לא תניא כו'. אע"פ שאין שם גפנים שתים כנגד שתים ואחת יצא זנב (אילנות):

דדיירנא ביה כדדרו ביה אבהתי. כלומר להכי איכוונא למיתב חלק אספלידא שאהי' דר כשדרו בה אבותי שהיה לה מאור גדול: