רבינו גרשום על בבא בתרא עד.

פסקי. נקיט:

חדא קרנא דתכלתא. מן טלית שלהם שהיו שוכבין בהם:

כל אבא חמרא. כלומר לרבה היו קורין אבא וחמור. כעין שקורין לרבינא אבינא:

סיכתא. שוטה:

למאי הלכתא. פסקת ליה אי למיחזי אי הלכה כבית שמאי דאמרי במס' מנחות (דף מא ע"ב) דת"ר כמה חוטין הוא נותן בית שמאי אומרים ארבע וב"ה אומרים שלש. אמר רב הונא ארבע א) לפנינו שם הגירסא ארבע בתוך ארבע ומשולשת ארבע בתוך שלש ומשולשת ארבע ור' יהודה אומר שלש בתוך שלש ומשולשת שלש אמר רב פפא הלכתא ד' בתוך ג' ומשולשת ד' וכו'. למה [לך] למיעבד הכי איבעי לך למימני חוטין וחליות כו':

אוי לי שנשבעתי. מן הגלות מי מפר:

והוא. רבה בר בר חנה סבר דלמא שבועתא דמבול קאמר ומש"ה לא הפר דשמא רוצה להחריב העולם במבול. ורבנן אמרי ליה א"כ אוי לי לא היה אמר אלא משום דבכל צרתם לו צר:

איחרוך. הנהו גבבי דעמרא אע"ג דאמשינהו במיא משום דגיהנם מתהפך לשם:

תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא. לאו משום דמיחזו ליה סוף העולם ממש משום דמהלך ת"ק שנה הוי העולם אלא מקום הראה לו במדבר אחד ששם נושקין ומגלגל גלגל ונושקין השמים והארץ יחד ולא מיחזו ליה ממש סוף העולם כי אם ממקום הגלגל שמקיף וסובב לשם:

לסילתאי. סל שלי:

כתרי מברי דסורא. ב' נהרות:

דאית ליה קרנא כעיזא דבחישא בהו. שחופרת בהן מים:

קרטליתא. קופסא:

נחית בר אמוראי. אומן שיודע לשוט על פני המים: