רבינו גרשום על בבא בתרא כה.

מפני שעושין אותו גלל. התבואה הזריעה בקרקע תיעשה זבל ותירקב:

פיסקא בורסקי. מקום שמעבדין בו העורות ומסריח:

אלא למזרח העי'. מפני שרוח מערבי שהיא תדירא מנשבת בו ודוחה הסריחה שאינה באה לעיר:

חוץ ממערבה. שהיא תדירא ודוחה את הסריחה לעיר א) נראה דצ"ל משו"ה אין עושין כל עיקר. מש"ה אין עושין:

שאלמלא כן. שרוח צפונית מבלבלתן אין העולם מתקיים:

יפרוש כנפיו לתימן. משום דמעמידה לאותו רוח תדיר:

בתפלה. שהשכינ' במערב ומש"ה צריך להרחיק משם:

לך משתחוים. [צבא] השמים היינו השמש והירח כשיוצאים במזרח לך משתחוים למערב ושם צריך להחזיר בשעת תפלה:

ואימא. שהשכינה במזרח ודקאמר לך משתחוים עושים כעבד שנוטל פרס מרבו ומשתחוה וחוזר לאחוריו. כך בשעה שיוצאין ממזרח חוזרין פניהם לשכינה במזרח ומשתחוים ושוב יוצאין וזורחין. קשיא: לבדך משליחותך ומשנה מבשר ודם:

ויאמרו לך הננו. בכ"מ שהן. [מלמד] שהשכינה בכל מקום:

והנה המלאך הדובר בי יוצא מאת השכינה ומלאך אחר יוצא לקראתו. מן צד אחר יוצא ולפני שכינה:

דמודי בה מיני. שמשתחוין לצבא השמים היוצאין מן המזרח:

אוריה. קורין בלשונן לרוח מערבי:

יערוף כמטר לקחי. זה העוסק בתורה לשמה ומרכין אזניו לשמוע לקחי עושה טובה לעולם כמטר זה שבא מן מערב:

שבאה מערפו של עולם. מרוח מערבי ערפו של שכינה הוא. דכתיב צפון וימין אתה בראתם דמשמע דימינו של שכינה בדרום ושמאלו לצד צפון ופניו למזרח וערפו למערב אלמא דשכינה במערב:

ותזל כטל אמרתי. היינו שמזלזל תורה שעוסק שלא לשמה מביא רעה לעולם כרוח צפוני שמנשב ומביא רעה לעולם:

עד שמזלת את הזהב. שנותנין בני אדם כספם וזהבם בזול בשביל התבואה:

כשעירים עלי דשא. זהו העוסק בתורה שלא לשמה:

כשעירים. כשד: וכל העוסק בתורה לשמה מביא טובה לעולם כרביבים הללו שיורדין בנחת: