רבינו גרשום על בבא בתרא טז:

ומתרפא. רחמה ומרויח:

מכאן שאין אדם נתפס על צערו. על מה שמדבר מכובד צערו דכתיב לא בדעת ידבר כלומר שאין דעתו מיושבת עליו מחמת צער:

כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. דברים הגונים חישב ושאינן הגונין לא חישב [לא] תפסו מכל מה שדבר כנגדו:

כלילא הוה להו. כתר וחקוקין עליו ג' פרצופין של ג' חביריו וכשרואין שאחת מהן נשתנה פניה מיד היו יודעין שחבירו אין שרוי בנחת ויש אומרים ג' אילנות היו נטועין בפרדס שכל אחד היה קורא לכל א' על שם חבירו ואם היה מייבש אחד מן האילנות שבו היו יודעין שאין שרוי בטובה אותו שנקרא (העירה) [האילן] על שמו:

רבייה. כלומר פריה ורביה שהנקבה מגדלת בניה:

ולדידך דאמרת רבייה. דדבר טוב הוא:

שבענה. היינו ב' פעמים ז':

קציעה. קדה:

בושם. שקורין קו"ש:

דקרש. חיה ששמה קרש:

לקותא היא. ואינה יפה מפני שיש בה כמה גוונין:

כי כוחלא. שהוא שחור הרבה מבהיק מאד:

רישקה. בלע"ז אריינטי"ל:

במיניה. שהוא משובח במינו:

כורכמא דרישקא. קרוק"ו. איינטי"ל. מה אותו צבע יפה הרבה במינו כך היתה יפה בין שאר נשים:

איצטגנינות גדולה. שהיה בקי (אותו צבע) הרבה במזלות והיו שואלין מה יארע להן:

אידלי יומא. [בשחרית] כשהשמש זורח שם מונחת אותה אבן:

אידלי קצירא. מיקל חולה מחליו ולערב מכביד לו:

ד"א. מאי בכל:

מה עדשה שאין לה פה. שאין לה שום ביקוע:

לנחומי בביעי. דלמאן דאמר פה עדשה אין לה פה ביצים [נמי] אין להם פה ומנחמין בהן אבלים כמו בעדשים ולמאן דאמר מה עדשה זו מגולגלת בביצים אין מנחמין מפני שאינם מגולגלים כל כך כעדשים: לאלתר כשמת אברהם עבר אותו רשע ה' עבירות:

היינו בכל. דלא מרד בימיו:

ש"מ דעבד תשובה. דנהג ביה כבוד ליצחק ואדבריה מקמיה:

על פי ה'. דמי שמת ע"י מלאך המות שולט בו רמה ותולעה מפני כי ג' טיפין של מרה תלוין בו בסכינו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקים ואותם שמתו על פי ה' לא שלט בהן רמה ותולעה: