רבינו גרשום על ערכין כב:

בשלמא לרב הונא מוקים לה בשחייב מודה. משום הכי מזדקקינן דלא אתפשי צררי:

אלא לרב פפא. דאמר יתמי לאו בני מעבד מצוה אמאי מזדקקינן:

ואיבעית אימא בב"ח פרסי. ומשום רבית וקביל עליו לדון בדיני ישראל להכרזה]:

רבא אמר משום שובר. לא הוה מיזדקיק רב נחמן מעיקרא דאיכא למימר שמא שובר היה ביד לוה שפרוע שטרו של מלוה ואבדו לפיכך אין נזקקין:

לא שנו. דנאמנת בשבועה ולא חיישינן לשובר אלא כתובת אשה משום חינא:

ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש בב"ח אמאי נפרע שלא בפניו בשבועה ניחוש שמא שובר יש לו ללוה:

א"ל התם. בב"ח הנפרע שלא בפניו אמרינן לא חיישינן לשובר כדאמרי' טעמא אבל בעלמא חיישינן לשובר:

ואם אמר אבי היתומים קודם מיתתו תנו לפלוני נזקקין ב"ד ונותנין:

ואם אמר תנו שדה זו ומנה זו לפלוני נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס ליתומים על זה הדבר לדון עם המלוה דכיון דאמר בפירוש שדה זו ומנה זו נותנין אותה לו:

[אבל אם אמר שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס ליתומים שיטעון שמא לא אמר על שדה זו אלא על זו וידחהו לזיבורית:

אבל נמצאת שהיתה לו שדה שאינו שלו. ואמר תנו לו שלא היתה של מת אלא של זה שצוה ליתנה לו ודאי נותנין לו אותה שלא היתה שלו אע"ג דאמר שדה סתם ואין מעמידין אפוטרופוס דכיון דאיכא עדים דאמרי שלא היתה שלו אלא של זה אין צריך אפוטרופוס דאחזוקי סהדי בשקרי דאמרי דשל זה היא לא מחזקינן:

בכולהו מעמידין אפוטרופוס אפילו באומר שדה זו ומנה זו]: