רבינו גרשום על ערכין יח:

ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. לסוף הימים היינו ראשון ושביעי בכלל:

ר' אומר אינו צריך. אלא כיון דכתיב ביה מיום הראשון ועד יום השביעי תרווייהו הוו בכלל ולא איצטריך ג"ש:

שקולי משקלי קראי. שאין אנו יודעין אם נאמר עד ועד בכלל אי לא דכשם דמשמע למטה כך משמע למעלה. כיצד שאם נאמר אם מבן חדש ועד בן חמש שנים דמשמע שתהא שנת חמש בכלל הכי נמי כתיב אם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה דמשמע שתהא שנת חמש כלמעלה הימנה עד עשרים הילכך איצטריך ג"ש:

משום הכי לא אמרינן ראשו בכלל ורגליו בכלל דשאני סימנים דגופו מסימנים דראשו. דסימנין דגופו נידונין בשער לבן ובפסיון וסימנים דראשו נידונין בשיער צהוב]:

לכל מראה עיני הכהן. ואין עיני הכהן שולטות להסתכל בראיה אחת ראשו ורגליו:

מה להלן. חדש ויום אחד דכתיב ביה ומעלה:

מה התם חד יומא. יותר על מה שכתוב בתורה דכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה אף הכא נמי חד יומא שלא יהו יתירות על השנים אלא יום אחד:

[א"כ ג"ש מאי אהני ליה. אלא להכי אתיא ג"ש לחדש ויום אחד:

כולן] מעת לעת. [י"ב חדש] מיום ליום. ולא [שנה] למניינו של עולם דאי למנין העולם מתשרי ועד ניסן עלתה לו שנה:

פעמים שאדם אוכל [ג' תבואות בב' שנים]. כגון שמכרה לו לפני ר"ה והיא מלאה פירות הרי זה יאכל פירות אלו וזורעה ואוכל ממנה פירות לפני ר"ה אחד [וחוזר] וזורעה ואוכל ממנה פירות עד ר"ה נמצא אוכל ג' תבואות בב' שנים ואי אזלינן בתר שנים של עולם כיון שמכרה לו לפני ר"ה כיון שהגיע ר"ה הבאה נמצאו יוצאות ב' שנים:

שש שנים יעבוד ובשביעית. דמשמע דבשביעית נמי יעבוד דוי"ו מוסיף על ענין ראשון כשקנאו בחצי שנה ראשונה:

[לערכין. חמש שנים ועשרים וששים שנה האמורין בערכין כולן מעת לעת:

לפירקין דיוצא דופן. דמס' נדה דתנן התם בת ג' שנים ויום אחד בן תשע שנים ויום אחד בת י"א שנה ויום א' בת י"ב שנה ויום א' בן י"ב שנה בן י"ג שנה כל אלו שנים מעת לעת]:

מי פליגיתו. את ורב גידל דאת לא סברת דרב גידל:

לא פליגינן אנא אמרי משמיה דרב חדא והוא אמר חדא:

דומיא דהנך. דבתי ערי חומה ושדה אחוזה ועבד עברי [וערכין] כתיבי בתורה בפירוש:

אי ס"ד. משום דכתיבה קא מרבי לערכין: