רבינו גרשום על ערכין יד:
Rabbeinu Gershom on Erchin 14b (Rabbeinu Gershom on Arakhin 14b) · רבינו גרשום על ערכין · free full Hebrew text
Open in the reader →[מ"ט. אי קא סברת דמשום קרא דקא דרשי שדה שאינה ראויה ההוא] קרא לכדר' מאיר הוא דאתא דלדידיה מיסתבר טפי. [אלא לאו דאזיל בתר פדיון]:
אמר רב נחמן בר יצחק לעולם רבי יהודה ורבי שמעון בעלמא לא אזלי בתר פדיון והכא גבי לוקח שדה מאביו מ"ט אזלי בתר פדיון קרא אשכחו ודרוש מקרא יתירא דא"כ דלא אזלינן בתר פדיון ליכתוב אם [את] שדה מקנתו אשר לא אחוזתו אי נמי [אשר לא] שדה אחוזתו מאי משדה ש"מ שאינה ראויה להיות כו':
טרשים. שדה מליאה סלעים שאינה ראויה לזרע:
שדה כל דהו בין ראוי לזרע בין אין ראוי לזרע:
נגאלין פחות מב' שנים. דאמרי' לקמן המוכר [שדהו] בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות מב' שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך:
ושב לאחוזתו. ואחוזתו היא כמות שהיא:
אין יוצאין לכהנים ביובל. כשדה אחוזה אלא לעולם בעלים רשאין לפדותה:
ליפרקו אגב ארעייהו. האילנות (שמכר) א) נראה דצ"ל האילנות שהקדיש לפרקו לפי חשבון זרע חומר שעורים וכו'. [שהקדיש] [זרע חומר שעורים בנ' שקל וליהדרו לבעל ביובל אגב ארעייהו היכא דמכר]:
משיפולא ועד תהומא. שיפוליה שוליו מסביבות שרשיו ולמטה עד התהום:
[כי אמרי נהרדעי] בבא מחמת טענה. כשטוען שלקח הקרקע מקום מושב האילן (עצמו) [עמו] וכבר יש לו שני חזקה:
[מכסת מה ת"ל. דכתיב גבי מקנה דכתיב וחשב לו הכהן את מכסת הערכך] ת"ל מכסת ואין מכסת אלא דמים דמי שוויו כדאמרן לקמן:
[נאמר כאן וחשב ונאמר להלן. בשדה אחוזה וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים וכו' מה להלן דבר קצוב זרע חומר שעורים בנ' שקל אף כאן נמי:
לרבנן דאמרי בשדה מקנה נותן את שוויו אית להו גזרה שוה וחשב וחשב ומפקי ליה לג"ש לחומש דמה שדה אחוזה מוסיף חומש אף שדה מקנה מוסיף חומש:
או דלמא לית להו ג"ש ולית להו חומש. בשדה מקנה]:
הוו להו טובא. כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין:
ב) כ"ה גי' רבינו כאן בברייתא וכמו שהגיה בשט"מ באות כ'. [אין מכסת אלא דמים. כלומר דנותן את שוויו]:
והרמות מכס לה'. שהיה נותן בישרות נפש אחד מחמש המאות ולא היה מפסיד:
מה ערכין. ערכי אדם [אין מוסיף חומש:
המית בן חורין] נותן את שוויו. של בעל השור והיינו כופר (ואת) [ואם תימצא] לומר שוויו של מומת היינו דמים כדאמרינן בבבא קמא:
חבל בזה ובזה. שאם חבל שור המועד בין בעבד בין בבן חורין משלם נזק שלם:
מועד אין תם לא. כלומר מועד משלם נזק שלם אם חבל באדם אבל תם לא משלם אלא חצי נזק:
[משלם] במותר. מי שחבל יותר באחד:
דבמועד הוא דמשכחת לה. דמשלמי הבעלים כופר:
בתם לא משכחת לה. דכתיב ובעל השור נקי:
[הכל לפי] המבייש והמתבייש. שאם בייש את אדם חשוב אינו משלם כמו שאם בייש הדיוט אי נמי בייש חשוב משלם יותר משאם בייש הדיוטות:
[ואימא אמאי נ' סלע לכולהו מילי לקנס ולבושת ולפגם:
א"כ יאמרו בעל וכו' מה בין זו לזו. אלא ש"מ שמוסיף לבת חשובים בושתה]:
אי הכי גבי עבד נמי יאמרו כו'. וקי"ל דבין לזה ובין לזה שלשים ותו לא: