רבינו גרשום על ערכין יד.

פרדסות סביסטי. שבאותו מקום שהן מעולות הרבה כשהוא פודה נותן בין בזו ובין בזו נ' שקל:

[אסור לאדם לומר כמה נאה עובד כוכבים זה. משום שנאמר לא תחנם לא תתן להם חן]:

דלאו בני אחוזה נינהו א) אולי צ"ל בא"י דעובד כוכבים וכו': דעובד כוכבים לא קני (גופא) [שדה] ועוד שאין לו שאר אב ואין ב) עי' קידושין יז: דעובד כוכבים יורש את אביו ד"ת וכ"ה כאן בתוס' ד"ה בעובד כוכבים וצ"ע: יורש את אביו:

מתני' בחולת המחוז היינו שדה שסמוכה למחוז העיר שדורכין אותה בני אדם ועוד כיון שסמוכה לעיר ועומדת בקמתה רואין אותה בני אדם ונותנין בה עין רעה ואינו עושה פירות כ"כ:

גמ' מקדיש בעין יפה מקדיש. והקדיש את האלנות לדמיהן [לבד וחוזר ופודה קרקע כו']:

פרדיסות משמע דאית בה אילנות וקתני נותן [בבית] זרע חומר שעורים נ' שקל אלמא אינו צריך לפדות את האילנות בפני עצמן:

[ראויה לפרדיסאות קאמינא. ולא דאית ביה אילנות:

ת"ל] שדה מכל מקום. כלומר שיפדה את השדה ואין צריך לפדות את האילנות:

[הכא נמי פודה וחוזר ופודה. כלומר שלאחר שפדה השדה פודה את האילנות]:

ממטע עשרה לבית סאה. כלומר שישנן נטועין [בשוה] בתוך בית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע אגב האילנות אע"ג שלא הזכיר את הקרקע דבטילה היא (אגב) לגבי האילנות [ואת האילנות שביניהם אילנות קטנים שעלו בין אותן אילנות]. פחות מיכן או יתר מכן שנטועין אותן י' אילנות בפחות מבית סאה או מפוזרין ביותר מבית סאה דבטלו מתורת אילנות:

או שהקדישן בזה אחר זה. לאילנות הרי זה לא הקדיש (אלא) את הקרקע:

אלא (א"כ) [אפי'] הקדיש בפירוש הקרקע וכשהוא פודה וכו'. וקא פריך מרישא דברייתא:

ר' שמעון אומר לא הקדיש אלא את החרוב כו' דדבר חשוב הן דקא ינקי משדה הקדש. אבל לא שאר האילנות דמקדיש בעין רעה מקדיש:

הקדיש את האילנות ואח"כ הקדיש הקרקע. אע"פ שנטועין עשרה בבית סאה ובזה אחר זה הקדיש (שדה ואת האילנות כשהוא פודה כו' בשויהן) [פודה את האילנות בשוויהן וחוזר כו':

ניזיל] בתר פדיון. הואיל ובשעת פדיון ישנה לקרקע מקודשת עם האילנות ונפרקו אגב ארעייהו:

מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה. דבשעת הקדש היתה שדה מקנה:

ואח"כ מת אביו. והיה ראוי לירש אותה שדה אם לא קנאה:

מנין שתהא לפניו. עכשיו בשעת פדיון:

כשדה אחוזה. ויפדה בית זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף:

ת"ל ואם את שדה מקנתו וגו' אלמא אזיל רבי שמעון בתר פדיון אע"ג דלא הויא שדה אחוזה בשעה שהקדישה אלא בשעת פדיון אזלינן בתר השתא:

ומת אביו ואחר כך הקדישה. דבין בשעת הקדש ובין בשעת פדיון הוי שדה אחוזה: