רבינו חננאל על מסכת שבת ס.

קולב. יש מי שאומרים ממיני תכשיט הוא להשמיע קול כדורך בגת ומחזקו במסמרים:

שליבות ושלשלאות פשוטות הן.

רבא אמר הא מתניתא לצדדין קתני אין עליה חותם תכשיט דאשה יש עליה חותם תכשיט דאיש והדין כך הוא. שיהא האיש מותר לצאת בטבעת שיש עליה חותם והאשה בטבעת שאין עליה חותם. מפני שתכשיט הוא להן וכל תכשיט שרי אלא משום גזירה דרבא כדבעינן למימר לקמן (שבת סב.) דאמר פעמים שהאשה נותנת לבעלה טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל האומן ומניחה באצבעו עד שמגיע אל האומן. ופעמים שהאיש נותן לאשתו טבעת שיש עליה חותם להניחה בקופסא ומניחתה באצבעתה עד שמגעת לקופסא. לפיכך אסרו אחד האיש ואחד האשה לצאת בין בטבעת שיש עליה חותם בין בטבעת שאין עליה חותם.

רב נחמן בר יצחק אמר טומאה אשבת קרמית כו'.

ולא במחט שאינה נקובה אוקימנא כדתניא כמין טס של זהב יש לה על ראשה.

בחול חולקת בה שערה בשבת מנחת על פדחתה. ונוי הוא לה:

לא יצא בסנדל מסומר כו'. מ"ט שלפי השמד כו' פשוטה היא.