רבינו חננאל על מסכת עירובין לה.

ופרקינן מתני' נמי ביו"ט קתני ואקשינן אי הכי הא דתני עלה ר' אליעזר אמר אי בעיר אבד עירובו עירוב כו' ואי ביו"ט שרי ליה לאתויי מה לי בעיר ומה לי בשדה. ותרוץ הכי חסורי מחסרא והכי קתני נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב בד"א ביו"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב. ר' אליעזר אומר בעיר עירובו עירוב דיכול לאתויי דרך גגות כר"ש דתנן ר"ש אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות (וכלים) [רשות אחת הן לכלים] ששבתו בתוכן. נמצא המפתח בשדה אין עירובו עירוב [דלא] כר"ש דתני (לקמן צ"ה) בהמוציא תפילין בשדה נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה אלא כרבנן דאסרי ורבה ורב יוסף אוקמוה למתני' במגדל עץ. ואמאי עירובו עירוב [דאין בנין] ואין סתירה בכלים וכיון שיש לו לסתור ולהוציא העירוב נמצא הוא ועירובו במקום אחד ובהא פליגי ר' אלעזר ורבנן רב ושמואל סברי מן מגדל של עץ אהל הוא ואסור לסותרו ורבה ורב יוסף [סברי] כלי הוא.

ובפלוגתא דהני תנאי דתנן במס' זבין פ' ד' הקיש הזב על הדלת של שידה של תיבה ושל מגדל טמאין ר' נחמיה ור' שמעון מטהרין מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר כלי הוא ונטמא. ור' נחמיה ור' שמעון סברי אהל הוא. ודחי אביי כללא הוא דבכלי טמא ובאהל טהור.

והתניא אהל הניסט טמא. כלי ואינו ניסט טהור. וקתני סיפא אם היו הניסטין דלת ומגדל טמאין. זה הכלל ניסט מחמת כחו טמא מחמת רעדה טהור אלא אמר אביי כ"ע היסט מחמת כחו טמא והכא ברעדה מחמת כחו פליגי כגון שהכה הזב במקום ונתרעד כלי מחמת ההכאה ההיא ת"ק סבר הוי היסט ור' נחמיה ור' שמעון סברי לא הוי היסט ואסיקנא למתניתין דקתני אבד המפתח במנעל דקטיר במתנא ובעי סכינא למיפסקיה. (אבד הסכין) ובהא פליגי ר' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר אפי' טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן ולפיכך אסור ורבנן סברי כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך:

מתני' נתגלגל חוץ לתחום כו' אמר רבא לא שנו אלא שנתגלגל חוץ מד' אמות אבל נתגלגל לתוך ד' אמות אפי' מבעוד יום עירובו עירוב דהוא ועירובו במקום אחד הן שכל המניח עירובו יש לו ד' אמות. נפל עליו גל ובעי מרא וחצינא לפקחו ספק. ר' מאיר אומר הרי זה חמר גמל.