רב"ז יורה דעה קפג

חלק יורה דעה סימן סא כבוד בני יקירי הרה"ג וכו' מוה"ר חנוך העניך שאפראן נ"י רב בבאקארעשט

על דבר אשר באת העירה עפ"י מש"כ התב"ש (סי' א' ס"ק נ"ט) דבכל פעם שהוא שוחט, הרי הוא מקיים מ"ע דוזבחת וכו' יע"ש. וא"כ לפי מה שמצאת בספר החרדים ז"ל (בהקדמתו לספר המצות שלו בד"ה ויש מ"ע) שמונה שם כמה מ"ע אשר אינן באין לאדם כי אם ע"י מאורע או איזה סבה, כגון מצות מעקה וציצית, ומצות ביומו תתן שכרו. וכתב אע"פ שאין הב"ד של מטה מענישין למי שאינו מקיימם. מ"מ צריך האדם לחזור אחריהן, להביא את עצמו לידי חיוב, כדי לקיים גם מצות הללו. וכהא דש"ס מנחות מ"א דאשכח מלאכא לרב קטינא וכו' יעו"ש. וכיון שכן נראה נכון הדבר, שכל הירא את דבר ה', יהדר לחזור אחר מקרה אחד לזובח, בכדי שלא יענש בעידן ריתחא. ולמה יגרע מ"ע הזאת משארי המצות הנזכרות אשר צריכין להדר אחריהן כאמור ז אולי יש לומר דאין הנידון דומה לראיה, כי שאני שחיטה, דמצינו גבי' דרבינו הקרוש חשש בשיניו י"ג שנה על השיבו להעגל זיל לשחיטה כי לכך נוצרת. כדאמרינן בב"מ פ"ה ע"א, וירושלמי כלאים פ"ט ה"ג, וב"ר פל"ג סי' ג' יעו"ש. ואיתא במדרש תנחומא (פ' נח סי' ז') הקב"ה כשם שרחמיו על האדם, כך רחמיו על הבהמה, שנאמר ורחמיו על כל מעשיו וכו' יעו"ש. עכ"ד

תשובה

הנה יפה הערות בני בהשכל ודעת. אולם לפענ"ד בל"ז א"צ השוחט להדר שיגיע לידו לשחוט, אעפ"י שהוא מקיים מ"ע דוזבחת בהשחיטה, מ"מ א"צ להדר, אלא אם בא לידו. דלא עדיף משאר מ"ע שבתורה, שאין אדם מחויב לחזור אחריהם. כמבואר להדיא מש"ס חולין קל"ט ע"ב כי יקרא קן צפור לפניך, מה ת"ל, לפי שנאמר שלח תשלח וכו' יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן. ת"ל כי יקרא, במאורע לפניך. ובפירש"י שם ד"ה ה"ג, לפי שנאמר שלח תשלח ב' פעמים, שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת, עד שתבא לידו". עכ"ל. ומשמע להדיא מפירש"י ז"ל דדוקא בשילוח הקן דכתיב בה שלח תשלח, ולכן שפיר הוה ס"ד להוכיח מזה שמחויב לחזור אחרי', ולהכי צריך קרא דכי יקרא, במאורע. משא"כ בשאר מ"ע, ודאי פשיטא דאין אדם מישראל מחויב לחזור אחרי'

ובאמת רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו של רש"י ז"ל במה שפי' בגי' כן. כי כן מבואר להדיא במד"ר סדר חקת פי"ט סי' כ"ז, וז"ל: ולא הקפידה התורה לרדוף אחר המצות, אלא כי יקרא קן צפור, כי תפגע, כי תראה חמור, כי תחבוט זיתך וכו', אם באו לידך אתה מצווה עליהם, ולא לרדוף אחריהם. אבל אחר השלום בקש שלום במקומך, ורדפהו במקום אחר, עכ"ל. הרי מפורש יוצא במד"ר דא"צ לרדוף אחר המצות ועפי"ז תמה אקרא על הגאון בעל "מקור חיים" הל' פסח סי' תל"א, בדיני בדיקה וביטול, בריש דבריו, כתב וז"ל: ונראה דהם מפרשים כך דבשלמא אם הי' תשביתו דקרא שריפה דוקא, הי' הבדיקה חיוב כדי לקיים המ"ע, שמחוייב לחזור אחר קיום מ"ע. כדאמרינן בחולין קל"ט פ"ב יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן, ת"ל כי יקרא וכו'. מוכח דבסתם מ"ע מחויב לחזור אחרי' כדי לקיימה וכו', עכ"ל. ובוש אני לומר דבמחכת"ה אישתמיט מיני' פירש"י והמד"ר הנ"ל המבואר להדיא בדבריהם ז"ל דאין אדם מחויב לחזור אחר מ"ע

אמנם יש להעיר ע"ז מברכות נ"ג ע"ב דאר"י אר"י אין מחזרין על האור, כדרך שמחזרין על המצות וכו' ע"ש. ומשמע לכאורה דמחויבים לחזור אחר המצות. וצ"ל כיון דאיכא הרבה כתובים כמד"ר הנ"ל, אין מלמדין מהם לכל התורה כולה לכ"ע. וא"כ עפי"ז י"ל דברוב מצות התורה מחויבים לחזור אחריהם. דדוקא באלו המצות דאיכא קראי למעוטי, הוא דאין מחויבים לחזור אחריהם. משא"כ ברוב המצות, אפשר דמחויבים באמת לחזור אחרי'. - אולם ברי"ף וברא"ש שם, וברמב"ם פכ"ט מהל' שבת הכ"ו, גרסו בגמ' ברכות הנ"ל: כדרך שמחזרין על כל המצות. ומלשון זה משמע, דבכל המצות מחויבים לחזור אחרי'. וי"ל דהאי "כל" לאו דוקא אלא כלומר רוב המצות. כמש"כ התוס' בחולין נ"ג ע"א ד"ה כל הדורם. ועיין בתוס' יבמות ל"ז ע"א ד"ה אי. ובט"ז או"ת סי' ש"פ סק"א, וסי' תקפ"ב סק"ג ע"ש ועיין ברמב"ם הל' עכו"ם פ"ז ה"א, כתב, מ"ע הוא לאבד עכו"ם ומשמשי' וכו', ובא"י מצוה לרדוף אחרי', עד שנאבד אותה וכו' ע"ש]. וי"ל מהרמב"ם הל' תשובה פ"ד ה"ב, כתב: והמלעיג על המצות שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחרי', ולא עושן וכו', ע"ש וברמב"ם פ"ה מהל' שבת ה"א. וז"ל: הדלקת נר בשבת אינו רשות וכו' ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחרי' עד שיעשנה, כגון ע"ח, או נט"י לאכילה, אלא זה חובה, עכ"ל. ומשמע דמחויב לרדוף אחר המצות. וצ"ע מכל הנ"ל ואפשר דמדרבנן מחויבים לחזור אחר כל המצות. ועפי"ז אתי שפיר האי דברכות נ"ג ע"ב הנ"ל. וצ"ע בכ"ז. ויש לפלפל בזה הרבה. ותימה על הספר חרדים הנ"ל. שקיצר במקום שהיה להאריך

את כ"ז ראיתי להשיב לך בהחפזי. ועתה בני צלח ורכב על דבר אמת, ויהי ה' עמך

אביך דוש"ת באהבה

בצלאל זאב שאפראן

סימן סב

כבוד השו"ב המופ' בחו"י מו"ה בן ציון

קאלוש נ"י פלאפאנא

ע"ד שאלתו בדין שו"ב שקלקל בשחיטת בהמה, ועי"ז נטרפה הבהמה, אם הוא חייב לשלם להקצב הפסדו

תשובה

(א) מקור ד"ז נובע מגמרא מפורשת בב"ק צ"ט ע"ב, דאמר ר"י: טבת אומן שקלקל חייב, ואפי' הוא אומן כטבחי צפורי - **(הערה - ונקטו "טבחי ציפורי" דוקא? כעין דנקטו לקמן בב"ק שם, לענין שולחני, כגון "דנכו ואיסור" ופירש"י שולחני אומנין היו. והכא נמי טבחי ציפורי מפורסמים באומנתם היו, והיו להם ראש. כחולין נ' ע"א דנתן בר שילא )** ופריך מי אר"י הכי והא