רבי בצלאל אשכנזי ז

א שאלה הקונה תבואה מן העובדי כוכבים ומזלות בזמן הזה בארץ ישראל אם חייב לעשר מן התורה או מדרבנן או פטור מכלום ואפילו מדרבנן לפי שמנהג א"י שלא לעשר ועתה קמו מערערין:

יורנו המורה איזה הדרך ישכן אור ושכרו כפול מן השמים

תשובה זה ימים רבים עלה מחוצה לארץ לארץ חכם אחד בקי ומוחזק בירא חטא וערער על המנהג ושלח לי למצרי' קונטריס אחד על הדבר הזה והנ' הוא כמוס עמדי חתו' באוצרותי וראיתי בקונטריסו שערוריה דקא מהדר לתלות בוקי סריקי במילי דחיקי על מנהג ותיקי והקיף על המנהג תשובות חבילות שאין בהם ממש גם גבב מנהגי' מקצות העם דלא פקיעי במצות הארץ לדמויי מילתא למולייתא לאמר כשם שאלו מילי מולייתא הכי נמי האי מנהגא דלקנות מן עובדי כוכבים ומזלות ושארי ליה מריה דהאי מנהגא תפוס בידי גדולי ישראל על פי גדולי המחברים הרמב"ם ז"ל כאשר כתב בתשובתו ז"ל גם הסמ"ג כתב בשם ספר התרומה וז"ל וזו היא תקנה גדולה לדרים בארץ ישראל בזמן הזה ליקח מתבואת העובדי כוכבים ומזלות אחר שנגמר וכו' וכדבעינן למכתב קמן בס"ד

ולכן אז התחלתי להשיב ידי על פסקו ז"ל ועל דבריו וביני ביני שמעתי בהתאסף ראשי עם יחד כל רבני הגליל ותלמידיהון ותלמידי תלמידיהון וגזרו גזירת נח"ש שעוד כל ימי עולם לא יעשר אדם לקוח מן העובדי כוכבים אלא כמו שנהגו עד עתה על פי הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב הרב הגדול בעל כסף משנה ז"ל בפר' א' מה' תרומות ובאותו הקבוץ הנורא שני רבותי מה"רר דוד בן אבי זמרה זצ"ל ומה"רר ישראל די קוריאל זצ"ל לכן אמר משכתי ידי כי מי יבא אחרי המלכים האלה את אשר כבר עשוהו ובאתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן ולפני המשפיעין במדה גסה איך יכנס המודד בדקה עוכלא לתמן ומי שקדרתו חסר' מלח ותבלין היכניס ראשו במקו' שיודעי' לפטם ולא חסר מכל סמן וסמן האמנה כאשר זכיתי ועליתי בעיר קדשו ראיתי קצת חכמים ותלמידי' מחזיקים בתורתו של בעל הקונטריס הזה ומעשרין כל הלקוח מן העובדי כוכבי' ומזלות וקא מקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא ומקהו אקהתא אנהרדעא ולא מסתייה דלא גמירי מיגמר נמי מגמרי ודמי להו כדלא גמירי אנשי שמעתא וגם היינו בעיניה' כמתעתעי' במצות והרי מצינו חסיד שבתנאי' רבי יהודה בר אלעאי שהקפיד על בנו של רבי חנינא בן אנטיגנוס על דאותיב רבנן מדידיה לגבייהו למנטר טהרות ואגב רתחיה אמר אביו שלזה ביזה ת"ח אף הוא מבזה ת"ח וגם אם אין אנו כחמורי' שלראשוני' הרי אין לך אלא חכם שבדורך אילו היה אהרן קיים יהוידע היה גדול ממנו בדורו ופגם הכתב את הצדיק בקבר מפני אדם בשעתו ואילו היה אהרן קיים עזרא היה גדול ממנו בדורו וכל שלשה ושלשה שיעמדו בבית דינו של ישראל יהיו בעיניך כמשה ואהרן וכשמואל ועוד האריךבמדרש ובאמת אם פשה תפשה המספחת הזאת עד עקבי משיחא דחוצפא יסגי ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד ונהרסו המורים ונפלו המדרגות ויתפאר הגרזן על החוצב בו וחכמות סופרי' תסרח שאחד מן הריקים וחובר חבר כשינהוג לעשר יחזיק עצמו לחבר והשופט אשר יהיה בימים ההם הגם שיהיה מלח תורה יחזיקוהו בחזקת עם הארץ לפי שאינו מעשר בטעות ובזה תבו חכימיא למהוי כעמא דארעא ועמא דארעא כחכימיא והדר התור' אזלא ומנוולא וגם עתה ת"ל אשר עדיין לחלוחית הראשוני' קימעא קיימת כבר התלמידים מזדנין בדבר הגדולים ורבו המתפרצים ומפטפטין כנגד' ואומרי' לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין בחשב' כי המה החברי' דלא חשידי על השביעית ועל המעשרות ולא אתאי הלכתא אלא לגו"ד וללבו"ד ולדו"ן עקומ"ה ומהשלמי' תמימים וישרים ההלכה נעלמה וקטלי קני באגמא ומעיד אני וסהדי במרומים כי זה ימים על עסקי עיר הקדש יצאתי בשיירה ונטפל עמי אחד מהתלמידי' והיה עיף ויגע ומוטל ברעב וזימנתי אותו לסעוד עמדי והשיב שאינו אוכל בלתי מעושר והחרשתי ולא גזרתינהו לפומיה בגיזרא דפרזלא כמו שאמר לעשות מי שנשתבח בענוה רבינו הקדוש ז"ל על רבי יהודה בן נקוסא וכזה וכזה שמעתי מאלו המעשרין ומצערין ואני אשא ואני אסבול ועל רבותינו ז"ל הגוזרים על זה מדברי' תועה לכן כשל כח הסבל ואמרתי עת לעשות להקים דגל הראשוני' על תלו ולהעמיד אשיות תורת' ומנהגם על נכון נגד המשחיתים ואציגה נא מעט מן הבא לידי מדברי הראשוני' הם המורי' הם המלמדים הם המעמידים תורה שבעל פה על אמתה ועריץ חיות בל יעלנה הם המגלים לנו כל סתום ואיני אלא כמעתיק דבריהם וקרב לגבי דהנא ואידהן ובהשנות דבריה' בפי שאפה באות נפשי העיפה ותהי לנפש חיה לחוות דעי כדי שיסתיי' בקטני' דבר שנפתח בגדולים ולפי שבעל הקונטריס כבר נתבקש בישיבה שלמעלה לא אדקדק אחר כל דבריו שאין משיבין את הארי אחרי מותו אבל לא אחשה ממאי דאתי אגב שיטפא ורהיטא לי גמרא לשבור דבריו ואברר היטב כל הדברים להוציא הדין ברור לעומת מבין עם תלמיד והמבין יבין כי תורתן של ראשוני' אמת והחולקים עליהם לא חשו לקמחייהו ובוחן לבות וכליות הוא יבחן אשר לבבו פונה היום מעם ה' לבנות במות לעצמן ואשר לבו לשמים וכל מגמתו לחבר את האהל והיה אחד ולא יתגודדו בעיר קדשו והאל ברחמיו יתן לנו לב אחד ובירושלם יהיו הכל נאמני על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה שיעשם המקום כולם חברים ושלא להתגדר במצותיה אלא לקיימן לשמן. ויתן לנו כח לבנות גדירן שלראשונים בנין חזק מעשה ידי אמן. ואסר אותיותיו מטושטשות כמעט שלא ניכר רישומן. יתן לב לקיים תוקף הגזרה ויזכה לה עדים בחיתומן והאל אשר ברא לנו תורה תבלין יתן לנו לב שלא נשנה את טעמן ולא יהיה הדור יתום וישראל עם עלמן

ובכן בעזר העוזר האמתי אבוא להשיב שאלה זו

והשאלה הראשונה אשר נשאל אם חייב לעשר מן התורה אינה שאלה כלל וברירא כביעתא בכותחא דהא בזמן הזה לדעת רוב הפוסקים ז"ל אפילו בשל ישראל אין התרומה ומעשרות מן התורה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א מה' תרומות וז"ל התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבאו ביאת כלכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהיה בירושה שניה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לדעת חכמינו לא חייבה אותן מן התורה, ויראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חיובן בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה ע"כ: והראב"ד ז"ל השיגו וז"ל א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאורייתא והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא ע"כ פי' זהו מחלוקת רבי יוסי ורבנן בפ' הערל ובשאר מקומות ורבנן ס"ל דתרומה בזמן הזה דרבנן ושם בפ' הערל נחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן ריש לקיש כרבנן ור' יוחנן ס"ל כרבי יוסי וכתב הרב המגיד ז"ל בפ"כ מה' איסורי ביאה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף על גב דרבי יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן הני מילי במאי דפליגי אליבא דנפשייהו אבל במאי דפסקי הלכת' בפלוגתא דתנאי כיון דר"ל סבר לה כרבנן וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים הלכה כרבנן. ועוד דסוגיין דאלו עוברין משמע הכי דתרומה דרבנן וסוגיין נמי דהאשה שנתאלמנה מכרעת כן וכו' עד ודברי רבינו עיקר וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כן ביבמות. ע"כ: ותלמיד הרמב"ן ז"ל כתב בחידושיו ליבמות בפ' הערל דרבי יוחנן איפשר דלא סבר לה כרבי יוסי אלא דפריש סברא דרבי יוסי מאריה דמתניתין וכן נראה מפי' רש"י ז"ל דאיהו גריס הא מני רבנן היא ואנא דאמינא כרבי יוסי ואפילו למאן דגריס ואנא דאמינא כרבי יוסי ורבי יוחנן סבר לה כר' יוסי אנן אדרבנן סמכינן כסוגיא דהתם ודמסכת נזיר דנקיט לה להדיא תרומה בזמן הזה דרבנן וכן בשלהי פ' יוצא דופן אמרינן דחלה בזמן הזה דרבנן וכן פסק הרמב"ם ז"ל. ע"כ: וכן פסק הריטב"א ז"ל בחידושיו שם והכין משמע דקא פסיק רש"י ז"ל דבפ"ק דפסחים גבי שני ציבורין אחד של מצה וכו' ולפניהם שני בתים וכו' דמייתי לה משתי קופות דתנן שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' פריך גמרא אימור דאמרינן שאני אומר בתרומה דרבנן כחמץ דאורייתא וכו' ופי' רש"י ז"ל בתרומה דרבנן בזמן הזה.