רבי בצלאל אשכנזי קלא

ראיה לנדון שלפנינו אם כשידעו בשכירות מיחו קהל שלום

ומ"מ צריך ליישב השאלה לפי שיטתו ז"ל דהא משמע להדיא דמטע' שנראה לו שלתועלת השותפות הוא דאתינן עלה ולא מטעם דלא מיחה וכדכתבינן ועוד איכא למידק דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שלוחין ושותפין המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינ' וכו' ולא ישתתף בה עם אחרי' וכו ע"כ ומייתי לה הטור סי' קע"ו. הא קמן דאינו יכול להשתתף עמו ונראה לי דלא כתב מהר"י קולון ז"ל ואפי' לא היה כתוב בשטר השותפו' אם אחר שהשכיר ראובן את לוי ונכנס לוי בהנהגו' החנות וכו' אלא משום דטען שמעון שמעול' לא היה מסכים בשכירו' לוי ואם בשע' השכירו' עצמו מחה שמעון הא ודאי דאין אחריותו עליו לכך כתב הרב ז"ל דאם. ראה את לוי נכנס בהנהגות החנות ולא מיחה בשכירותו הרי. נתקיים שכירותו ויכול בעל הדין לחלוק ולומר דכך לי בשראה ושתק כמו לא הכיר בו מעולם דיכול שמעון למימר דהאי דשתק משום דחשב דאחריותו על מי ששכרו וכשידע שרוצי' להטיל הפסדו גם עליו הרי הוא מוחה לכך מייתי מתשוב' הרא"ש ז"ל דשמעון ידע שאח ראובן היו לו מעות בשותפו' עמהם ושוב טען שמעון דאף על גב דלא מיחה עד עתה היינו משום שהי' חושב דראובן יתן לו מחלקו דמאחר דלא הודיעו אין לו חלק עמו ועתה שהוא רוצה ליתן לו מן האמצע הרי הוא מוחה וכך לי אם ידע כמו לא ידע והשיב ראובן דכדין שתפו עמו דע"כ לא אמרו דלא ישתתף בה עם אחרי' אלא עם אנשי' זרים דלא ידיע מה טיבן ואפשר שיגיע נזק מחברתם אבל להשתתף עם אחיו לא אמרו והיה נראה לו תועלת השותפו' בחברת אחיו דאיש באחיהו ידבקו ורוח עועים לא יבא ביניה' ועל כן לא הפסיד במה שלא הודיעו והשיב הרא"ש ז"ל דהדין עם ראובן ולא שנא ידע שמעון שאח ראובן היו לו מעות בשותפו' ולא שנא לא ידע כל שנראה תועלת השותפו' כגון חברת אחיו וכגון להשכיר בהנהגו' החנות מה שעש' השותף הרי הוא עשוי ולא הפסיד במה שלא הודיעו והשתא שתי הנוסחאו' מה שכתוב בשאלות ומה שכתב הטור עולות כאחת לענין דינא וא"ת אכתי למה לן למיתי מהאי טעמ' בהאי נדון דהרא"ש ז"ל תפוק לי דכיון דיש כאן ריוח הריוח לאמצע וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שלוחין ושותפין אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפו' אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר השבר לאמצע ע"כ: ובשלמא בנדון דמהר"י קולון ז"ל משכירות לוי הגיע הפסד שנתפס והיו צריכין לסלקו מן התפיסה כדמסיי' ואזיל ואי לאו דנראה לו תועלת השותפו' היה ההפסד לעצמו אבל בנדון דהרא"ש ז"ל דהיה שם ריוח בכל גונא הריות לאמצע וי"ל דמה שכתב הרמב"ם ז"ל השכר לאמצע היינו שלא יפסיד הלה מידי מהריוח אע"ג דנשתתף שלא בדעתו אלא הוא יקח חלקו משלם ומה שיגיע לשותף שנכנס שלא מדע' יתן המשתתף עמו מחלקו מפני ששינה ושיתף אחר עמו שנא מדע' הילכך הוצרכנו לטעמא דיש תועלת בחברת אחיו כדי שנאמר שיטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות

ומ"מ למדנו דבנדון דידן דלא שינו כלל במה שהשכירו החנות דהא חנות עביד למיגר פשיטא ודאי דשכירותן קיימ' במכ"ש מנדון דהרא"ש ז"ל ונדון דמהר"י קולון ז"ל בצלאל אשכנזי

מד שאלה ראובן היה ש"מ וכדקציר ורמי בערסיה צוה אחר שהוריש נכסיו לבניו בכלל זה צוה ליתן לבתו מנה ונפטר נוחליו וחיי למר שבק ולא הספיקה הבת לקחת המנה מהיורשי' עד שנפטרה וחיי למר שבקה ובעלה רצה ליורש' כדין הבעל יורש את אשתו ובכלל ירושתה תובע לירש המנה שצוה אביה והאדון יודע שהבעל אינו יורש בראוי כבמוחזק זה הנדון יקרא ראוי לפי שלא הפסיקה לגבותו עד שמת' וא"כ הוא ליורשיה. או מאחר שיש לנו שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו א"כ ה"ל כאלו גבתה והבעל יורש שאלה שאלתי מאת אדוני ישיבני בראי' ברורה כדרכו לעשות ותלמידו אני וממימיו אני שותה וישיב התשובה עם המוביל ושלום לאדון מאדון השלו' ומהנרצע למאמרו שלמה אבן קאים

תשובה הדין עם הבעל דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מה' זכייה ומתנה וז"ל מעשה בא' שאמר נכסי לאמי ואחרי' ליורשי והית' לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואחר כך מתה הזקנה ואמרו חכמי' אין הבעל יורש אותן נכסי' מפני שהן ראויין לאשתו ולא זכתה בהם האשה אלא אחר שמתה אבל וכו' ואלו אמר וכשתמות הזקנה הרי הן לבתי מעכשיו הוה הבעל יורש אותן אחר מיתת אשתו ע"כ וכן כתב הטור בספר י"ד סימן צ' וכתב הרב המגיד ז"ל שכן דעת ר"ח ז"ל והרי"ף ז"ל. אבל יש חולקין ומסתברא דבנדון דידן אין שום חולק דע"כ לא פליגי עליהו דהני רבוותא ז"ל אלא משום דסברי דאפי' באומר מעכשיו הראשון דהיינו הזקנה יכולה למכור ולא הית' הבת יכול' להוציא מיד הלקוחות ואמטו להכי קרי ליה ראוי לגבי הבעל אבל כל שלא היתה יכולה למכור לא מקרי ראוי ואע"ג דכשמתה הבת אכתי היתה הזקנה קיימ' כ"ש בנדון דידן שאין שום יד אחר באמצע אלא מהמצוה לבת אלא שלא הספיקה לגבותו ואם. תשאל דהכא קאמרינן דר"ח והרי"ף ז"ל סברי דכל כה"ג לא מקרי ראוי לגבי בעל והרי בפרק א' מה' נחלות כתב הרב המגיד ז"ל שקרב אלפסי ור"ה ז"ל חלוקין על הרב בן מיגש ז"ל ותלמידו הרמב"ם ז"ל בדין המלוה וסברי שדין הבעל במלוה כדין הבכור ואין הבעל נוטל במלוה ומי עדיפא זאת שלא הספיקה לגבותו כלל שעדיין לא מתה האם כשמת' הבת ממלוה דכבר זכתה בה

תשובתך דע שהרשב"א ז"ל דעתו כדעת הגאונים ז"ל שאין הבעל נוטל במלוה ואיהו ז"ל כתב בתשובה והיא בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' ס"ג מסתברא דוקא במלוה שנפלה לה בירושה ואי נמי במלוה שהיתה לה עד שלא נשאת ואי נמי במלוה שנעשית ממעות שלא היו ידועות לבעל ואי נמי במלוה שנעשית במעות ששיירה היא לעצמ' וכתב לה הבעל בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בהם ואי נמי לאחר נשואין וכשקנו מידו הא לאו הכי והכי הרי זכה באותם המעות הבעל כדין נכסין מלוג ואי אפשר להפקיעה ממנו דלא גרע הלואתה ממכירתה שהבעל מוציא מיד הלקוחו' ועוד מסתברא דאפי' היו לה מעות קודם שנתארסה ושיירת' לעצמה בפי' עד שלא תתארס שלא יהא בהם לבעל כלום לא עשתה ולא כלום דמיד שנשאת זכה בהם הבעל ממילא כדין נכסי מלוג וכו' ע"כ ומכל מקום בנ"ד הדין פשוט שהבעל יורש מתנה זו לדברי הכל הנלע"ד כתבתי בצלאל אשכנזי: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם