רבי עקיבא איגר תנינא עו

אחר הגיורות, וההיא דאשה ובתה דאסורה לו, היינו דנאסרה לב"נ כיון דאין בזה רק אישות דעצמו, ולא ע"י אישות דאחר וכמ"ש רש"י ותוס' ביבמות לענין אחלופי, ה"נ לרש"י בסנהדרין לענין דאורי' לב"נ, ומה"ט אסור גר בחמותו בחיי אשתו דב"נ אסור בה, וקיימא הטעם דלא יאמר באנו מק"ח, כ"ז מבואר ברש"י סנהדרין להמעיין בה דלא הזכיר רק טעמא דלא יאמרו, א"כ כ"ז דנזכר דגר אסור בהם, ע"כ דנאסרו לב"נ, אלא דבמתה אשתו קתני פלוגתא אם מותר באמה, דהיינו דפליגי בפלוגתא דר"י ורע"ק, דמאן דמתיר הוא רע"ק, כיון דאינה בכרת רק איסור לא נאסר לב"נ דאינה בכלל עריות, וזה שכתב רש"י שם ד"ה מתה אשתו דב"נ לא הוזהר על חמותו, דנימא דבאים מק"ח, היינו דב"נ מותר בחמותו כזאת במתה אשתו, דאי כוונת רש"י דבכל חמותו לא הוזהר ב"נ, מלבד דטעמא לא ידענא דמ"ש מאשה ובתה, גם א"כ מ"ט דגר אסור בחמותו בחיי אשתו, הא לא שייך שלא יאמרו, אלא ודאי דכוונת רש"י דחמותו דאיירי בה דהיינו במתה אשתו לא הוזהר ב"נ עלה, לפ"ז לא מצינו דקלשא איסור קיל לענין גזירה, אלא דבגר מותר במתה אשתו, היינו דכל איסורי דגר בקרובות רק משום שלא יאמרו, ובמתה אשתו דלא הוזהר ב"נ, כיון דאינה בכלל עריות דח"כ, ממילא ל"ש שיאמרו באנו, אבל הכא באיסור אשת חמיו דהאיסור משום מ"ע י"ל דאין חילוק בין קלשא ללא קלשא, ואך לשיטת תוס' דלרע"ק חמותי אח"מ אשתו הוא בכרת מוכח שפיר ממה דבגר יש חילוק בין מתה אשתו ללא מתה, היינו משום דבקלשא אסורא ל"ג, וכן לרש"י יבמות (דף צ"ח) דכתב הטעם דגם אסור בהנך דקתני בברייתא דאחותו מאמו דגזרינן דלמא אתי למיתב אחותו שנולדה לו אח"כ, אבל בקורבא דאב ל"ש כן, והא דאסור באשת אחי אביו מהאם, היינו כיון דיש בזה צד אם גזרינן דיתירו ג"כ אחותו מאם, וההיא דמותר באשת אחיו דל"ג רק בקורבא אבל לא בבא מחמת אישות וההיא דמתה אשתו מותר באמה אף דלא אתי ע"י קדושין אחרים, היינו משום דקלשא איסורא ל"ג ודברי רש"י אלו ביבמות לא זכיתי להבין, דלפ"ז מאי פרכינן בסנהדרין וסבר ר"מ כל ערוה שהב"ד ממיתים עליה וכו' ופירש"י שם דקתני מיהא מותר באשת אביו אף דב"ד ישראל ממיתים עלה, וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ואחות אביו אע"ג דאין ב"ד ישראל ממיתין עלה, ולשיטת רש"י ביבמות משניהם ליכא קושיא, דממה דאסור באחותו ואחות אביו אין ראיה דב"נ מוזהר בזה, דהא הטעם דאתי לאנסובי אחותו שנולדה אח"כ וגם מהא דמותר באשת אביו אין ראיה דב"נ לא מוזהר בזה, דהא באשת אביו ל"ש למגזר משום נולד אח"כ, והרי אפילו באשת אחיו דמשכחת ביה איסור בנולד לו אח אח"כ ונשא אשה, אלא כיון דבא ע"י אישות דאחרים ל"ג מכ"ש באשת אביו דתרוייהו איתנהו דלא משכחת ביה ערוה בנולד אח"כ וגם בא ע"י אישות דאחרים, ואי דבאמת הקושיא רק מהא דמתה אשתו מותר באמה. הא הך תנא רע"ק דמתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתין על חמותו, ומה דנקטו רש"י ותוס' בסנהדרין דפרכא מאשת אב וחמותו, ע"כ חמותו דנקטו אשגירת לישנא בעלמא, דהא במתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתים, וא"כ לרש"י ביבמות ליכא פרכא כלל, ולא מצינו ידינו ורגלינו בפרכת הש"ס, בסנהדרין, וצע"ג,] ואך בלא"ה כיון דרובא דרבוואתא פסקו דאשת חמיו מותרת, ולהאוסרים י"ל ס"ל כרע"ק דאשת חמיו לאח"מ אינה בשריפה ממילא אשת חמיו לאח"מ אשתו מותרת כמו בגיורת מה"ת לנו לגבב כל החומרות ולחוש לה, והפרי מגדים ביו"ד כייל כמה פעמים דהיכי דמתירי' בהפ"מ אם יש עוד ענין ספק וצידוד להתיר מקילים גם שלא במקום הפ"מ, ה"נ הכא באשת חמיו אם נשאת לא תצא כמ"ש הב"ש, א"כ נקטינן לדינא לעיקר כהפוסקים אשת חמיו מותרת ממילא אם יש עוד צד להקל, והיינו אחר מיתת אשתו דיש צד כהפוסקים כרע"ק, וגם עיקר האיסור דרבנן, ומה"ת לחוש כולי האי

אולם בעיקר הדמיון של הגאון הנ"ל להתיר אחר מיתת אשתו לדמות לגיורת דמתה אשתו מותר באמה, נ"ל דיש לחלק הרבה, דלכאורה יפלא בההיא דגיורת אף לשיטת רש"י דלרע"ק הוקלש חמותו דלית בה לאו וכרת רק איסורא בעלמא, הא בכ"מ חיישינן למראית עין, אפילו באיסור דרבנן, עי' ש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ו, ולמה הקילו כ"כ באיסור מ"ע דאשת חמיו מכח קלישות איסורים, ולזה צ"ל דתרי גווני מראית עין, דהיכי דמראית עין שעושה כזה, ואם האמת כן הוא עביד איסורא כההיא דם דגים וכדומה דיאמרו שהוא דם בהמה, וזה באמת אסור, בזה הטעות מצוי יותר לטעות במציאות, ואסרו גם בדרבנן כגון בשר עוף בחלב שקדים, כיון דהרואים יסברו שהוא חלב ממש, אבל היכא דהטעות שיטעו בדין דיאמרו שהדין הוא דאסור, זה אינו מצוי כ"כ, ולא חששו, וכעין זה כתב הר"ן פ"ק דביצה (דף קפ"ה ע"א) דחלקו ואמרו דכשחושדים אותו בדבר דאלו עשאו עביד איסורא כהולכת סולם [דכפי החשש של הטיח גגו דעושה עביד איסורא] ונפלו כליו למים [דלחששא שכבסן עביד איסורא] בהכי אמרינן אפילו בחדרי חדרים אסור, אבל היכי דחוששין אותו דסוברים דעושה איסור ואינו עושה כה"ג בצנעא שרי עיי"ש היטב, ומש"ה בגיורת דשם נראה דאין המ"ע דיסברו דאינה גיורת, דזהו קלא אית לה, אלא דהחשש שיטעו בדין ולא ידעו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כמ"ש רש"י יבמות (דף כ"ב ע"ב ד"ה לכל מסורה) מש"ה מתה אשתו מותר באמה, כיון דאקליש איסורא ל"ג, כיון דהוי רק המ"ע דיטעו בדין, וכיון שכן אין ראיה לזה לענין אשת חמיו, דנראה דהמ"ע הוא דיסברו דאשתו היא בתה, והיא באמת חמותו, ומוכח כן ממ"ש הרא"ש לחלק דבחורגה הגדולה בין האחים אית לה קלא וליכא למיחש למ"ע, אבל אשת חמיו לית לה קלא ואיכא למיחש למ"ע, והרי הא דמהני בגדולה בין האחים טעמא דקלא ע"כ לא דהחשש שיטעו בדין דחורגים הוי דין אחוה זה לזה דמאי מהני בזה קלא, אע"כ דהדין ידוע, רק דיהא חשש שיאמרו שהם באמת אחים בזה שייך קלא אית לה ולא יטעו, וא"כ אם איתא דבאשת חמיו המ"ע דיטעו בדין דיחשבו דאשת חמיו ג"כ אסורה בכלל חמותו, הו"ל להרא"ש לחלק בפשיטות, דבאשת חמיו לא מהני קלא, דמ"מ יטעו בדין דאשת חמיו אסורה ג"כ משום חמותו, אע"כ דהמ"ע רק דיסברו שהיא באמת חמותו דליכא קלא שאשתו בת חמיו אינה מהאשה הזאת, וכיון שכן י"ל דגם אחר מיתת אשתו דנהי דקליש איסורא מ"מ אסורה כמו בכ"מ דאף מדרבנן אסור משום מראית עין, כן נראה לענ"ד

מ"ש מעלתו בפלפולא על הרש"ל בפילגש דס"ל למהרש"ל דפילגש של מלך ניקנית לו בקנין גמור, זה אינו, דמבואר להדיא בהרש"ל ביש"ש דלא ס"ל כן במה שנדחק במה דאמרינן דאחיתופל התיר ג"ע, הרי מפורש דלא ס"ל כן: תשובה סט לידידי הרב רבי יעקב אב"ד בק"ק דאברין

ע"ד שאלתו בענין המאורע א' הי' לו ב' בנות קטנות, ושידך אחת מהן בכתיבת תנאים כנהוג, וכאשר הכניסה לחופה במזונטטי חתן וכלה בהינומא על ראשה מסר החתן הטבעת קדושין לאביה, ואמר לו בתך מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל

הדבר מבואר בפשיטות בש"ע (סי' ל"ז סט"ו) דשתיהן צריכות גט ואף בשדיך תחילה כמ"ש הראשונים ה"ה הרמב"ן והרשב"א הריטב"א והר"ן ורב סעדיה גאון והר"מ והה"מ, גם מרא דעובדא פי' ר"ת ז"ל העידו עליו דבבית דינו לא הי' כח בידם להתיר בלי גט, ועתה מי זה יערב לבו לגשת להרים ראש להקל אף אם כגובה ארזים גבהו,