רבי עקיבא איגר תנינא סח

אח"ז מצאתי בשו"ת הרדב"ז סי' קכ"ד כתב להדיא דהוצאת קבורה על שניהן וכן העלה להלכה בשו"ת שב יעקב אה"ע סי' כ"ט: תשובה ס לאלופי מנהיגי העיר דק"ק בובליץ יצ"ו

ע"ד שאלתכם בפנויה שזינתה, והניקה בנה י"ח חודש וגמלתו לפי תומה ואחר ב' שבועות לגמלתו נשאת לאיש בהסתר, ומיד אחר הנשואין נתעורר בזה המלמד שלכם שנעשה שלא כדין להנשא תוך כ"ד חודש, והאשה הנ"ל פרסה נדה קודם חופתה ועדיין לא טבלה, ושאלתם איך משפטו אם צריך לגרשה

בפשטא דמלתא הדין פשוט בסוגיא דיבמות ר"פ החולץ דצריך שיוציאנה בגט, ולא די בהפרשה בעלמא, אכן לאשר במדינתכם קשים הנשואים [כאשר כתבתם שמטעם זה נעשה בהסתר] ויוכל להסתעף מכח הגירושין כה קלקולים, לזה חובה עלינו למצוא היתר בכל כח האפשרי עפ"י דתה"ק

הנה בהגהת מרדכי ר"פ החולץ הביא מחלוקת הפוסקים בזונה מינקת, ומשמע מדברי המרדכי דלדעת הר"ש דמתיר בגרושה בודאי מותר ג"כ בזונה, אלא אפילו לדעת ר"ת דאוסר בגרושה, י"ל דוקא בגרושה דיש מי שיכוף אותה להניק, אבל בזונה י"ל דמותרת עיי"ש, א"כ כיון דלהר"ש בודאי מותרת, וגם לר"ת יש לצדד, הי' אפשר לנו להקל עכ"פ בדיעבד, דאם נשאת ל"ת

אמנם בנ"י יבמות מבואר דס"ל דבזונה גם לדעת הר"ש אסורה דגרושה תתבע לבעלה למסמס בבצים וחלב, משא"כ זונה כסיפא לה למתבעי, וכמו שביאר דבר זה היטב בשו"ת צ"צ סי' ע"ה עיי"ש שדבריו נכונים בלי פקפוק ושאין להקל כ"א במופקרת לזנות כמ"ש בהגהת ש"ע, ובנ"ד דנתודע לי אחר החקירה שנאנסה ולא נשמע עליה שום פריצות, אין להקל בכח היתרא זה לחוד

אמנם מה שיש לצדד להקל, למ"ש הא"ז ומהר"י הובא בד"מ להקל בשוגג דא"צ גט וסגי בהפרשה, ועי' ד"מ שם שכתב לענין הבחנה, וז"ל, וכתב מהרי"ו סי' ע"ג, דוקא כשעברה וקדשה במזיד, אבל בשוגג די בהפרשה, ודוקא ששניהם שוגגים, אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותה א"צ הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' וג' ימים, וגם ישבע שלא ישוב אל המקום שהיא שם עד תום כ"ד חודש, וכתב בתה"ד סי' רט"ז, הא דמחלק בין שוגג למזיד, הם דברי הא"ז, ודוקא שוגג לגמרי וכו' וכתב הבנימנין זאב סי' קכ"ט דאין לסמוך ע"ז אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לחזור לו, אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל, ול"נ דבכהן יש לסמוך אהרמב"ם והר"ן והה"מ והב"י היינו דבחדשי הבחנה א"צ לגרשה] ובישראל יש לסמוך על מהרי"ו, עכ"ל, ושוב כתב הד"מ וז"ל וע"ל רסי' זה מ"ש לענין הלכה, עכ"ל, מבואר דקולות הנ"ל שכתב בהבחנה הוא ג"כ במינקת חבירו ולסמוך בשוגג על המהרי"ו והא"ז, ובפסקי הרמ"א בספר המפה כפי הגהת הב"ש סקי"ז שצ"ל יש לסמוך עיי"ש, ובסעי' י"ב בהגהה ובב"ש שם כתב להדיא וז"ל ואם בשוגג כנס מבואר לעיל דיש להתיר

אמנם נ"ל דדברי הב"ש אינם מוכרחים, די"ל דעד כאן לא היקל הרמ"א בשוגג לסמוך על המהרי"ו והא"ז אלא בצירוף קולא דעת הרמב"ם והר"ן, דהיינו דבהבחנה א"צ גט, וכמו כן במינקת חבירו בקידש אבל בנשא מינקת חבירו דלכ"ע צריכה גט אפשר דאין לסמוך על הקולא דשוגג לחוד, והכי משמע בביאור ההגהה דכתב תחילה וי"א דאין חילוק בין קידש לנשא, וע"ל סי' כיצד נוהגים עכ"ל, דהיינו להקל בכהן במזיד ובישראל בשוגג, וכיון דבמזיד בכהן בודאי אין היתר רק בקדש לחוד, לסמוך על הרמב"ם, דאלו בנשא לכ"ע צריכה גט, ה"נ הקולא בישראל בשוגג הוא רק בקידש לחוד, א"כ מ"ש הב"ש דבכנס בשוגג דמבואר לעיל להתיר, ה"ה כאן אינו מהדומה, דהתם יש צירוף דעת הרמב"ם וסייעתו דבהבחנה א"צ גט, וה"נ כאן בקידש לחוד, אבל בנשא מינקת חבירו בשוגג מניין לנו להקל, ועי' במ"ל הביא ראיה דהרא"ש אוסר אפילו בשוגג, גם ביש"ש חלק על הא"ז הנ"ל, ולזה בעניי לא מצאתי מקום להתיר במינקת חבירו ונשא בשוגג

אך בנ"ד מצאתי תרופה להיות מבואר בש"ע אה"ע סי' ס"ד ס"ה דבאלמנה אין חופה קונה, ועי' בב"ש דעכ"פ לכ"ע אין חופת נדה קונה באלמנה עיי"ש, משמע דהיא כארוסה לכל דבר כמו בחופת נדה דעלמא להרמב"ם, א"כ בנ"ד דהיא חופת נדה, י"ל דהוא בכלל קידש לחוד, והדרן לפסקי דהרמ"א לסמוך בשוגג על דעת הרמב"ם בקידש א"צ גט, בצירוף דעת הא"ז ומהרי"ו להקל בשוגג, באופן דבנ"ד ג' צדדי קולות, א', דעת הפוסקים במרדכי דמזנה י"ל דגם להר"ש לא גזרו דין מינקת חבירו, ב', דעת הא"ז ומהרי"ו להקל בשוגג, ג', דעת הרמב"ם והר"י אורלייניש והר"ן והב"י להקל בקידש, ובנ"ד דהוי חופת נדה הוי כקידוש לחוד, לזה בשעת הדחק וחשש מכשולים יש לסמוך להקל שא"צ גט, אבל עכ"פ הפרשה צריך שירחיק לעיר אחרת וישבע עד"ר שלא ישוב למקומה עד תום כ"ד חודש, כן נראה לענ"ד

תשובה סא לכבוד ידידי מהו' הרב רבי זנוויל נ"י אב"ד בק"ק וואלשטיין. ע"ד אשר נשאל רומפכ"ת ביבמה שזה זמן רב ניטל ממנה עצם מהאגודל יד ימינה, ומכח זה א"י להתיר בימינה הקשרים של מנעול החליצה אם יש לעשות מנעול שהוא אדוק ברגליו מבלי קשרים ולסמוך על הי"א שבש"ע סי' קס"ט סק"ג ומקורו מתשובת הרא"ש הובא בטור שם דבכה"ג א"צ כלל לקשרים וחליצה בעצמה יכולה האשה לחלוץ בימינה

ונראה לענ"ד יותר דבנ"ד יכולה להתיר הקשרים בשמאלה כדאמרינן גידמת חולצת בשיניה, הרי כיון דא"א לחלוץ ביד חולצות בשיניה, ה"נ בנ"ד דא"א לה בימין דיד שמאל לא גרע משן, אף דתוס' חולין (דף כ' ע"א) כתבו בחד תירוצא דשן עדיף מיד שמאל, מ"מ מדברי תוס' יבמות והרא"ש מבואר דס"ל לעיקר לדמות שמאל לשן, והא מה"ט למדו דחליצה מהני בדיעבד ביד שמאל מדינא דגדמת, כיון דגדמת חולצת לכתחילה בשיניה, ה"נ אם א"א לחלוץ בימין תחלוץ בשמאל, ובקוצר, כיון דקיי"ל במפורש דחליצה בשמאל כשר, במקום דלא אפשר הוי כדיעבד, ואך יש לפקפק דלא מקרי א"א בימין, דהא כתב הרא"ש דבמנעול אדוק אצ"ק, א"כ אפשר דהחליצה יהי' ביד ימין ע"י מנעול אדוק, ולזה נ"ל דיש לעשות מנעול שאדוק ברגלו וגם קרסים וקשרים, והיא תתיר הקשרים בשמאל דידה, דבזה ממנ"פ אם כהרא"ש ל"צ לקשרים ולא גרע מה שהתירה אותה בשמאלה, ואי לא נימא כהרא"ש ממילא א"א לה לחלוץ הכל בימין דידה ויכולה לחלוץ בשמאלה

אולם מה דפשיטא לרומפכ"ת דחליצת המנעול תהי' בימינה, לדעתי כיון דברוב תשמישים קשים לה בלי גודל, מסתמא רוב תשמישה בשמאל, והרגילה עצמה לעשות רוב מעשיה בשמאל, והמיעוט בימין, ואם אחרי החקירה ימצא שכן הוא א"כ דינה כאיטרת דחולצת בשמאל דידה דהא כתב הד"מ א"ח סכ"ז הובא במג"א שם סק"ט דבהרגיל עצמו לעשות בשמאל מקרי ג"כ איטר, וכן משמע סתימת לשון הש"ע, דלא נזכר חילוק באיטר לפרש דוקא כשנולד איטר, ואף דבמג"א שם כתב עלה מיהו במרדכי שם (דף י"ח) נראה דלא בא המג"א להחמיר כשני שיטות להניח תפילין