רבי עקיבא איגר תנינא סו

לא לאחר מכאן, ובנ"ד אם לא נעשה נתינת כסף לא קנה החופה, דרצתה דוקא בכסף, וא"כ כיון דלא היה עידי ראיה להנתינה מש"ה אינם עדים על קדושי חופה

גם מצד קנין חופה, יש עוד צד להקל, כיון דפנויות דידן כולן נדות הן להרמב"ם חופת נדה לא הוי חופה כלל, א"כ הוי ס"ס דרבוואתא, ספק דחופה אינה קונה, וספק דחופת נדה לא הוי קנין, וגם אם יש אומדנא דמוכח דלצחוק היה אף דלא סמכינן בזה משום חומרא דא"א, מ"מ בחופה דבלא"ה הוי ספיקא אם קונה י"ל דסמכינן אאומדנא, ומכ"ש בחופת נדה, אלא דלענין זה הייתי מצריך אומדנא דמוכח טובא, אבל לענין קדושי כסף בזה דיש אומדנא דלצחוק אף שאינו בגדר מוכח הרבה עד שלא נידון לדברים שבלב, מ"מ מכח ספיקא דלצחוק, י"ל דלא מקרי עדים על הנתינה, דדלמא לא רצתה לקבל הקדושין דכל מעשיה היו רק לצחוק

מ"ש מעלתו דאין סברא לחלק בין אין כוונתו כלל לקנות באותו שעה ובין אין כוונתו לקנות בדבר אחר, אצלי החילוק גדול מאד, וכן מצאתי בעזה"י אח"כ מפורש במ"ל פ"ב מהל' זכיה

תו כתב מעלתו על סברתי דחזקת מרא קמא לסייע לבטל הקדושין עפ"י יסוד דהראנ"ח דבדבר שאין הספק נולד לא מקרי חזקה, וליכא רק חד צד, דאם יתבע אותה בדין תחזיר המעות משום מ"ק, ובמה יהי' הקדושין וזה אינו כאן דחזקת מר"ק לא מצי לבטל קדושין עצמה ואיכא ספק קדושין ממילא אין מעות חוזר בדין כדי שלא יאמרו קדושין תופסים באחותו עכ"ל. למה יאמר רו"מ דברים שאין להם שחר, אני דן דמכח חזקת מר"ק מחוייבת להחזיר הכסף ולא היה כאן קדושין כלל, וממילא בטל הקדושין, ובאמת קדושין תופסין באחותה

בהא נחתי ובהא סלקא, דודאי אי ליכא דחק עיגון, דעתי להצריכה גט, דאף דהרבה תשובות כתבו דבמקום דאין צריך גט, אינו ראוי להחמיר לפוסלה מכהונה, זהו באם ההיתר ברור, לא בנ"ד דהיתר רק עפ"י כמה יסודות משולבות יחד, גם אין ראוי לחוס עליה, דהיא עצמה גרמה לה כן במעשיה מעשי תעתועים כאלו, וכל דברי רק במקום עיגון ודחק אם יש אומדנא גדולה דלצחוק כוונה כאשר אין רחוק בעיני, כיון דלא היה שום הכנה מקודם ולא עניני התחייבות וכדומה, גם שלא מסרה מודעה מ"מ אפשר דיבורר שהלצים השיאו אותה לעשות הלצנות ענין קאוועדיע

ובקדושין לחו דבלא כסף יותר ספק דאפשר דרצתה לקשור עמו לאגוד בו, אבל לעשות מיד חופה ונשואין בלי הכנות והזמנות קרובים ממשפחה ולעשות נשואין בבית פונדק, גם נישק אותה בידיה אחר החופה אף דפנויות אין נזהרות בנגיעה לאדם בזמן נידותן, מ"מ כולן נזכרות תיכף אחר הנשואין, בזה נשאתי ונתתי בדבר, לא להכרעה למעשה, רק אם ימצא מתירים, לא אמנע להיות סניף עמהם, כן נראה לענ"ד

תשובה נז לכבוד הרב הגאב"ד ר' בנימין זאב בק"ק סטאוויסק ובדה"צ נ"י. ע"ד ענין הגט שנסדר אצל כבודכם, ונשלח ע"י שליח ליתן לאשה סמוך לפה, והשליח לא הלך לב"ד, רק שיש עדים שמסר לה הגט בשליחות מבעלה, וא"י אם אמר השליח בפ"נ, ואמרתם אחרי שיש עדים שם שראו שמסר הבעל גט להשליח, ואמר לו הילך גט זה ותן אותו לאשתי, בכה"ג א"צ לומר בפ"נ כמ"ש תוס' ריש גיטין ד"ה דאתיוה, ואם ליחוש שמא נפל הגט מהשליח, הא ודאי לא חיישינן כדעת כל הפוסקים

נפלאתי על כבודכם איך העלמתם עין מדברים המפורשים במקומן פלוגתא דרבוואתא בזה בש"ע סי' קמ"ב ס"א בהגה י"א דאם יש לשליח הרשאה וכו' וי"ח דהרשאה לא מהני קיום, ובד"מ שבטור אות ב' סיים דאיכא למיחש שמא אותו גט נאבד וזה מזוייף, וז"ל הריב"ש דאפילו בחד שליח ואחר לצרף עם השליח להעיד על השליחות דכתבו הפוסקים דמהני וא"צ לומר בפ"נ דהוי כאתיוהו בי תרי, דכיון דיש עדים שהוא שליח בגט זה כדי לגרשה שוב אין הבעל יכול לערער, מ"מ אפשר דדוקא כשהעד המצטרף להשליח הוא עתה בכאן עם השליח ומכיר הגט בטב"ע או בסימן מובהק ומעיד שעל גט זה נעשה שליח ואז הוי כנתקיים הגט זה בחותמיו, כיון דמיד בעל בא לו, אבל בנ"ד אעפ"י שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מינה אותו לשליח ומסר גט כשר בידו ופ' ופ' עדיו, מ"מ אפשר שאותו הגט נאבד וזה מזוייף, ואעפ"י שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט ולא בתקנת חז"ל עכ"ל וכן נראה להדיא דעת הרא"ש ממ"ש ריש גיטין וכן נראה מסברא וכו' כי היכי דיקיים השליח כתב השליחות יקיים חתימת הגט עכ"ל, מבואר דאף בקיום שטר שליחות צריך ג"כ קיום חתימת הגט, והרי הרא"ש כתב מקודם בההיא דאתיוה בי תרי כדברי תוס' הנ"ל, א"ו דס"ל לחלק, דוקא בההיא דאתיוה שהם אומרים ששלחם בגט זה והוי עדים שנתגרשה, אבל עדים שמסר לו גט לגרש, זהו לא הוי כעידי גירושין, וה"נ דעת הרמ"ה בטור וש"ע שם סעיף ה' אם יש עדים שהבעל מסר לסומא' גט זה וכו' מדנקט גט זה דוקא משמע דמסר לו גט בעלמא לא מהני, וכדעת הריב"ש הנ"ל

עוד העברתי עיני כבודכם בזה הדין (דף ס"ה) דאף בעידי שליחות מהני רק אם הם עידי מסירה, דבלא"ה מקרי חצי דבר, והריב"ש סי' הנ"ל השיב ג"כ טעם זה לפסול הגט כיון דעידי השליחות לא היו עידי מסירה דפוסל הרמ"ה משום חצי דבר, וממה דסיים הריב"ש וז"ל ואעפ"י שכתבתי שאפשר שאין הגט מתקיים במה שכתב בשטר שליחות שמסר הבעל לידו גט כשר דעדיין אפשר דזה גט אחר הוא, י"ל דהיינו דוקא לענין שצ"ל בפ"נ שהוא קיום גט עצמו אבל לענין מיכוי שליח כיון דאינו אלא משום חששא אם אמר הא' בפ"נ אם לא יש להקל משום עיגונא עכ"ל. א"כ בנ"ד דהוי רק ספק שמא לא אמר בפ"נ משמע דיש להקל במקום עיגון, ועם כל זה עדיין צריך ישוב גדול, לזה תמחלו לטרוח ולהשתדל שיהיו עוד ב' שמכירים חתימות עד השני של הגט ששלחתי לידכם, ובמכ"ת לא יפה עשיתם שהנחתם להעד יהודא בן משה שיכיר חתימת עצמו וחבירו, ובזה אם תמצאו רק אחד שמכיר חתימת שניהם לא מהני, דהוי מפיק תלתא ריבעא אפומא דחד סהדא, ומהראוי הי' לכם שלא יעיד העד יהודא על חתימת עצמו כלל, רק על חתימת חבירו, והוא עצמו יחתום בפני ב"ד חתימתו על החרס, ובזה מהני אם תמצאו רק ע"א דמכיר חתימת העדים, ועיין ש"ך סי' מ"ו סל"ח, כן נראה לענ"ד

תשובה נח לידידי הרב ר' ישראל נ"י בראזענבערג

טרידנא טובא, ואך השעה צריכה לכך להתיר בת ישראל מכבלי עיגון, ושלא תהינה בנות ישראל כהפקר מוכרחני להשיב בקיצור נמרץ, דלדעתי הקלושה כפי גביית עדות מן מעכ"ת אני רואה שהנער אלימלך לא חרך רמיה צידו, ולא הועילו מעשיו כלום, כי מה שמעיד ר' איצק ששמע שאמר הנער אלימלך הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כיון שאמר שלא ראה הנתינה מידו לידה, ובלע"ז איך האבע ניכט גיזעהן דאס ער העט איהר איין רינג גיגעבין' לית ביה מששא כמפורש בתשובת הרשב"א דאם לא ראו עדים הנתינה ממש לידה אעפ"י ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא החפץ מת"י אינן קדושין, והובא להלכה בהגהת ש"ע