רבי עקיבא איגר תנינא מט

שיעור וכ"ש אם לא עמד כלל, פשיטא דאם נשאת תצא, ושיעור ג"ש שכתבתי לא מצאתי מפורש רק בריב"ש, ולא כתב מאין יצא לו זה השיעור, ושמעתי דאיכא למילף מההיא דנחוניא חופר שיחין וכו' כללא דמלתא שנראה לענ"ד ברור בשאר הפוסקים שלא כתבו דבר זה בפירוש להיותו מבואר מעצמו עכ"ל, גם המהרח"ש סי' י"ז הביא לדברי הריב"ש בלי חולק, אלא דמסתפק שם בכוונת הריב"ש אם עד תחילת שעה ג' או בסוף שעה ג', והראשון נראה קצת יותר בדברי הריב"ש עיי"ש, ואף דמצינו גדולי האחרונים ה"ה המהרי"ט בתשובה חלק אה"ע סי' כ"ו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט דמקילים דמהני שעה קלה ודחו להראי' דנחוניא חופר שיחין, מ"מ אחרי שלא הביאו דברי הריב"ש, י"ל דאלו ראו לא מלאו לבם לחלוק, וכן ראיתי בתשובת בעי חיי לכנה"ג סי' י"א שהקשה כן על רבו המהרי"ט דאיך הסכים להיפוך דברי הריב"ש וכתב ואולי הוא ז"ל אינו מדבר שם הלכה למעשה רק שכתב לדחות הראי' אבל לענין מעשה לא יפול מדברי הריב"ש ארצה, עכ"ל, ואני לא ידעת מה מצא מקום לתמוה אחרי דבעליל נראה דלא ראה המהרי"ט לדברי הריב"ש אלו, מדלא הביאו כלל, גם בסדר אלי' רבה סי' י"ב הביא לדברי מהרי"ט הללו וכתב וז"ל, הן אמת הוראה זו לכאורה תמוה איך נתסר אשה נגד דעת הריב"ש ז"ל, ובפרט כי הרבנים הנ"ל אשר באו לסמוך על דבריהם לא ראו דברי הריב"ש ואלו ראו ודוחים דבריו החרשתי, אבל עתה שלא ראו ולא עמדו בסודו, איך אנחנו נסמוך לדבריהם ולעשות מעשה כיון שהוא תחת האפשרות שהרבנים הנ"ל אם היו רואים דברי הריב"ש לא היו עומדין על שמועתן, לכן אשר אני אומר, דלענין נ"ד שעמד עליו הרואה ב' שעות יש להתיר גם לפי דברי הריב"ש שבסי' שע"ז וסי' ש"פ נראים דבריו דשיעור שת"נ הוי ב' שעות, ואם אמת דבסי' תט"ז כתב הריב"ש ג"ש, י"ל שהוא ט"ס, והאמת הוא ב' שעות עכ"ל, הרי דהעלה לדינא דבעי עכ"פ ב"ש. ובאמת גם ע"ז יש לדון, מלבד כיון דמדברי הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ אינו מבואר להדיא דסגי בב"ש אלא דמשמע קצת כן. וכדכ' המהרח"ש הנ"ל מ"מ בשביל זה מה"ת לן לעשות ט"ס בדברי הריב"ש סי' תט"ז, והי' יותר טוב לדחות משום זה המשמעות, ולומר דגם בסי' שע"ז וש"פ דעת הריב"ש דבעי ג"ש, גם יש לקיים ברחבה את שתיהן, המשמעות דבסי' שע"ז וש"פ, והגרסא שלפנינו שבסי' תט"ז, והיינו די"ל דהריב"ש בעצמו ספוקי מספקא ליה בההיא עובדא דנחוכיא חופר שיחין, אם אמר בתחילת שעה ג' דעלתה או בסוף שעה ג', מש"ה בסי' שע"ז וש"פ דבא לדון כיון דלא שהה במים נ"י אחרי מותו דהיינו מן ג"ש אחר שנטבע דמעידים עליו, בזה רצה להחמיר דאולי בתחילת שעה ג' הוי כמת ומאותו שעה חושבים הג"י שלא להעיד עליו אח"כ, ובסי' תט"ז השיעור להעיד עליו שמת בזה מחמירין דאין מעידים שמת אלא בשהה ג"ש. גם מדברי רש"י יבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובא וכו' ועלה ברחוק פרסה וכו' משמע דשיעור פרסה יכול לחיות תוך המים, וזה יותר משעה, [זולת אפשר דהילוך פרסה במים הוי זמן מועט]

מ"ש מעכ"ת מדברי תשובת מבי"ט, שבתשובת ב"י דחשיב שיעור שהיה מה שהי' שוהה אחורי הספינה ערך חצי שעה, לא מצאתי כן שם, אלא שכתב והיו שטים סביבות הספינה עד שיעל על דפנותיה שהיתה כעוגה הפוכה, והי' שם עליה כחצי שעה והספינה היתה נטבעת מעט מעט. אבל היהודים שהיו בתוך החדר אמרו וכו' ולא ראו שום איש שיצא וכו' נראה דמהדעות השהיה לא הי' ע"י מה ששהה בדופני הספינה חצי שעה, דזהו הי' קודם דנטבעה הספינה, אלא דנטבע מעט מעט א"ו דמ"ש ולא ראו וכו' היינו דשהה אח"כ בעת ששטו לספינה קטנה, וגם אחר שבאו להספינה וזה אפשר שיעור ארוך, והב"י שם טען עלה, כיון דהי' טרוד ונחפז לשוט לספינה קטנה. וגם אחר שבא לספינה קטנה הי' הים סוער והולך, א"א לו להעיד ששהה כדי שת"נ עכ"ל, מבואר דהשהיה הי' כעת ששט לספינה קטנה וגם אח"כ, א"כ חצי שעה מאן דכר שמיה. ולזה אף דאם הי' כאן רק איסור דרבנן הי' באפשרות לנו להקל ולסמוך על המהרי"ט והב"ח, ופרח מטה אהרן בתשובה סי' כ' אתי עלה מטעם זה וכתב כיון שהוא מדרבנן ראוי להקל, ודבריו תמוהים, דכבר כתבנו דמדברי תשובת הריב"ש סי' שע"ט מבואר דבלא שהה הוי דאורייתא ואף בשהה קצת, ולא כשיעור עכ"פ ב' שעות נראה דהוי דאורייתא, ואין דנים דזה דרובן למיתה כדהוכחנו מהריב"ש סי' ש"פ וסי' שע"ז דדן כזה להקל לחשוב הג"י משעה ג' אחר שנטובע

מה שכתב מעכ"ת נ"י כיון דהריב"ש לא כתב זה במקור הדין דשהה כדי שת"נ רק דרך גררא סי' שע"ז וסי' ש"פ, לזה י"ל דכוונתו דודאי בשהי' מועטת נחלש כחו וסופו למות, אלא לחשוב הג"י דחשבינן משעת מיתה ממש שזהו מג"ש ואילך, ומעכ"ת כתב דגם בתשו' מטה יוסף כ"כ, במחכ"ת נעלם ממנו דברי הריב"ש סי' תט"ז המפורשים לענין שהיה דעד שת"נ הוא ג"ש, ולזה קשה עלי לפתוח פתח להתיר בדבר אשר להריב"ש הוא ספק א"א מדאורייתא היכי דלא מצינו מפורש בראשונים שחלקו בזה אף דסתמו דבריהם, הלא גם עיני הבדולח הריב"ש ראה דסתמו דבריהם, ולא דן על זה להוציא מדעתם דלא בעי' שיעור שהי' כ"כ, ובפרט דכמה גדולי האחרונים הולכים אחר התייר הגדול בזה המהר"א ששון, פני יהושע, מהרח"ש, מהר"ד בן נחמאש, סדר אלי' רבה כנה"ג, וגם אף למהרי"ט לא מצינו דמיקל רק בשעה קלה אבל לא בחצי שעה, ולמסור הדבר להעד לשפוט בדעתו שלא הי' יכול לחיות עוד, לא נ"ל, והלא בלא"ה כתב רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג, וז"ל, מים שיל"ס כמלחמה דמי, ודינו כמו שכתבתי במלחמה. וכ"כ הרמ"ה דמשיל"ס כמלחמה דינו. ויש מהפוסקים דמים שיל"ס כיון דעומד ורואה כל סביבות המים וששהה כדי שת"נ ודאי מת עכ"ל, והן הנה דברי הרא"ש פרק האשה שלום גבי איבעי' ע"א במלחמה שכתב דהראב"ד כתב ע"א במלחמה לא בעי קברתיו, ודייק לה מעובדא דחסא דאנסבה אתתא ולא אפקה הגם הי' מים שאל"ס, אלמא במים שיל"ס אפילו לכתחילה תנשא אף דלא אמר קברתיו וכתב עלה הרא"ש ואין נראים לי ראיותיו דמשיל"ס לא דמי למלחמה, דל"ש למימר בדדמי, כיון דעומד ורואה כל סביבותיו ושהה עד שת"נ ודאי מת עכ"ל, והובאו דברים אלו ג"כ בסדר אלי' רבה סי' י"ב, א"כ אף דאנן פסקינן דלא הוי כמלחמה, היינו באומר ששהה כך וכך, ואנן רואים דבשיעור זה ודאי מת הוא כמו בשהה ג"ש להריב"ש ולא חיישינן דלא שהה כ"כ ואמר בדדמי, וכן להפוסקים המקילים באומר סתם שנטבע ומת, היינו ג"כ דמסתמא חושש הוא ג"כ אולי עלה, ולא אמרינן דמחמת אומד דעתו בדדמי אומר שמת, דמסתמא הוא חושש ג"כ לשמא עלה ואינו אומר שמת אא"כ ששהה זמן רב עד דודאי מת, אבל בנ"ד דאמר ששהה ערך חצי שעה, אלא שאומר שלדעתו א"י לחיות עוד, וא"כ אמר במפורש בדדמי, בזה אין לנו לסמוך על דמיונו, ולא מצאתי היתר ותרופה לאשה הזאת. כן נראה לענ"ד

תשובה מה לכבוד הרבני המופלג מהור"ר שלמה נ"י בק"ק קראנקי

ע"ד שאלתו אם יש היתר לישא אשת אחי אם אביו במקום דחק

דעתי העניה נוטה להתיר, כי מעיקר הדין נראה להקל גם באשת אחי אבי אביו, אף דהר"י והרא"ש אוסרים, מ"מ לעומת זה רבו כמו רבו גדולים המתירים. הנה הנ"י כתב עלה דאמימר מכשיר באשת אחי אם אביו, וכתב הרשב"א