רבי עקיבא איגר תנינא כו

דבס"ת דדבוקה פוסל בו גם בנכנס הל' תוך חלל ה' או ח' אפילו בלא נגיעה פסול, אע"ג דלא תתחלף באות אחר, אלא דמפסיד צורת האות עכ"ל. משמע להדיא דרק בס"ת פוסל, אבל בגט כשר, ודין נגיעת אות באות ודין נכנס לתוך חלל הח' כהדדי, ובס"ת שניהם פסולים ובגט שניהם כשרים, א"כ י"ל דמש"ה סמך הרמ"א להקל בגט, אבל בס"ת י"ל דגם דיעבד פסול, ובפרט דלא מצינו מפורש בדברי תוס' להקל בס"ת, אף דמה שכתב מהרי"ט בשו"ת דתוס' לא מכשרי רק בנכנס כל שהו לחלל הח'. אבל אם נכנס לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות פסול, לא נראה כן לכאורה מלישנא דהר"ן שכתב עלה דתוס' הנ"ל ואחרים אומרים שזה קרוב לפסול יותר בגט מפני שמבטל צורת האות, וכן מלשון הריב"ש הנ"ל דלמד מדברי הרמב"ן, דמה דהשיב על דברי תוס' לפסול בס"ת בנכנס לחלל הח' דמפסיד צורת האות, משמע דתוס' מכשירים אף בנפסד צורת האות, מ"מ י"ל דתוס' לא מכשרי רק בגט, וס"ל דזה קיל יותר מנגיעת אות באות, ובאו רק לדון דאין ראיה להקל בגט אפילו בנגיעה, אבל בס"ת י"ל דפסלי אף בנכנס לחלל הח'. וכמ"ש להדיא הב"ח, די"ל דתוס' והרא"ש מודו בס"ת דפסול, א"כ כיון דמפורש בדעת הרמב"ן והאחרים לפסול, ואין לנו מי שמתיר במפורש אין מקום להקל בדיעבד

גם סוף דברי המג"א במ"ש וכ' הכנה"ג דיש מכשירים לגמרי, והיינו גם בנכנס לחלל ד' דנראה כמו ה'. הוא תמוה, דאדרבא דבכה"ג כתב שם בהיפוך, דהעתיק דברי רבו מהרי"ט די"ל דתוס' ס"ל רק בנכנס כ"ש, אבל בנכנס לחלל דנפסד צורת האות פסול, גם אם מכשרי אפילו בכה"ג, מ"מ בנכנס לחלל ה' דנראה כק' מודו דפסול עיי"ש

אמנם אעפ"כ בנ"ד נראה להקל, דמלשון האחרים ומלישנא דהריב"ש הנ"ל בדעת הרמב"ן משמע דפסלי רק בנפסד צורת האות, וזהו בנכנס לחלל הח'. אבל בנכנס קצת לחלל כף פשוטה דנראה לעין דלא נפסד צורת האות דכשר, ה"נ בנכנס לחלל הך' פשוטה אף דנכנס חלק גדול מן ל' תוך החלל, מ"מ הא נראה לעין דלא נפסד צורת האות א"כ יש להקל, ומה דחיזק הרמב"ן הראיה דנגיעה בגט כשר ולא מוקמי בנכנס רק כ"ש לחלל הך' פשוטה הא זהו בלא"ה קשה דאטו ליכא במציאות כלל דלא נפסל צורת האות הא בנכנס רק כ"ש לחלל הח' בודאי לא מקרי נפסד צורת האות, וכמבואר בדברי המהרי"ט הנ"ל, א"כ אמאי לא מוקי כה"ג. גם הא יש לאוקמי דנמשך אות ל' למעלה בין תיבה לתיבה, וכדהקשה מעכ"ת נ"י, ומה דניחא ליה לתרץ דבכה"ג דלא נכנס לחלל אות המוקף מרוחותיו לא מקרי עי"ז ספר אחד, לענ"ד אינו, דהא בלא מערי כלל היכי דלא שייר לעצמו בין שיטה לשיטה כשר, כיון דהכל על קלף אחד מקרי ספר א'. א"כ כיון דנמשך האות למעלה בין התיבות ממילא אף אם יחתכו מה דשייר בין שיטה לשיטה מ"מ יהא נשאר כתיבת הגט על קלף אחד, וממילא נקרא ספר אחד, אבל הנראה לענ"ד דהא צריכים להבין כיון שנראה מתוס' דגם הריב"ם ס"ל דנכנס לתוך חלל הה' כשר, א"כ איך עלה על דעת הריב"ם להוכיח דנגיעה כשר, ע"כ דס"ל דלישנא דמערי לא משמע דהקלף מחובר כא' אלא דהאותיות מעורים ממש, ומשמע דהיינו דבוקים לגמרי, א"כ י"ל דהר"י דחה, דג"ז נכלל בלישנא דערי בנכנס לחלל האות המוקף מרוחותיה, דנראה כמחוברים ומעורים יחד, אבל בנכנס לחלל שבין התיבות לא מקרי בלשון מערי כיון דהאותיות אינם שייכים להדדי, א"כ י"ל דה"נ בנכנס רק כ"ש לחלל הח', או בנכנס לחלל הך' פשוטה, כיון דאינו מוקף מרוחותיה לא נראה כמועורבים יחד, ואינו נכלל בלישנא דמערי, ובפרט בס"ת זו דיש הרבה אותיות כאלו ויקשה לתקן הכל, ואפשר שימצאו כזה בשמות הקדושים, בשם אלקים שיכנס הלמ"ד בחלל הך' פשוטה וא"א בתיקונו, לזה יש לסמוך להקל, כן נראה לענ"ד

תשובה כח לידידי הרב ר' אברהם אב"ד דק"ק מעזריוש

מ"ש מעכ"ת להסתפק בביאור ש"ע יו"ד (רסי' נ"ה) על איזה מקום כוונו לקרותו שוק, אצלי הי' פשוט תמיד דכל העצם המחובר לפרק שהפרסה מחובר בו בכלל ארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה ממנו הניכר לנו לפרק הג' הוא השוק, וכמבואר בב"י דבעוף הרגל שבו הקשקשים הוא נגד ארכובה התחתונה בבהמה, וכמ"ש גם מעכ"ת לראיה זו, וכן מבואר באו"ה הובא בט"ז סק"א וז"ל ולמעלה ממנו עצם קטן שעומד בין הפרקים המחבר את עצם התחתון לעצם האמצעי והוא כנגד המקום שקורים קני"א, הרי דהמקום שקורים קני"א הוא בין עצם התחתון לאמצעי, וכן נראה ג"כ מדמצריכים בחולין ובבכורות ליתן סי' לארכובה העליונה וכנגדו בגמל ניכר, ואם נפרש דמקום הקני"א ולמעלה מתחיל הקוליא, זהו ניכר לעין בכל הבהמות, א"ו דמשם מתחיל השוק ולמעלה ממנו יש ארכובה המחבר השוק והקוליא וזה באמת אין ניכר לנו להדיא, והוצרכו למיתב ביה סימנא

גם הרי אנו רואים דהטבחים מוכרים כל הרגל עד הקני"א עם הראש, ומה דדחה מעכ"ת דאולי בזמן התלמוד לא היה הנהוג כן, כעין זה כתב היש"ש (בסי' י"א) לענין טשיך,. אבל אדרבא משם ראיה לענ"ד, דהרי דעת המהרש"ל דטשיך הוא בכלל ארכובה התחתונה, וכתב על זה אף דהאידנא אין כמכרת עם הראש שמא בימיהם לא היה כן, ואם נימא דהעצם שלמעלה מהפרסות הוא שוק, וא"כ אותו טשיך הוא בין העקב להעצם שלמעלה ממנו, איך כתב המהרש"ל דהאידנא מוכרים גם שלמעלה מהטשיך עד מקום הקני"א עם הראש, ויצטרך לומר דכמה פעמים נשתנה המנהג דבזמן הגמרא מכרו עם הראש גם הטשיך, ובזמן המהרש"ל לא מכרו כ"כ עם הראש. ועתה מוכרים ביותר מבזמן התלמוד עם הראש, ואפשר אם נעיין היטב לא ימצא כלל עצם שקורין שיך עד מקום הקני"א. ומ"ש ידידי נ"י דממתני' פ"ק דאהלות מבואר דאינו כן, דהא חשיב באדם מרגלים עד הגוף רגל שוק ירך קטלית, איני מבין ראייתו, דהא קטלית הוא הראש הירך, ומה הפרש בין שאנו דנין שהשוק הוא עצם שלמעלה מהפרסות, ולמעלה ממנו שוק, ועוד למעלה ממנו ארכובה הנקרא קני"א המחבר השוק לירך, ובראש הירך הוא קטלית או דאנו דנין דהקני"א משם ולמעלה מתחיל השוק, ולמעלה ממנו יש ארכובה המחבר לקוליא שהוא הירך, ואדרבא משם לכאורה ראיה להיפוך ממ"ש הרע"ב דקרסול הוא כרעיים מקום המחבר רגל לשוק, ופשיטא דכרעיים הוא מקום קני"א דעל שם זה נקרא כרעיים דשם כורעים, ומקום עצם התחתון שהפרסה מחובר בו בודאי אינו נקרא כרעים, וכן מ"ש בתיו"ט בשם הרד"ק דהביא בשם תרגום יונתן בפסוק ולא מעדו קרסולי רכובת דהיינו ברכיים, היינו ג"כ מקום הקני"א, דמקום ברך דשם כורעים, וכדכתיב תכרע כל ברך, וכרע וברך הכל חד, ובת"י פ' שמיני אשר לו כרעים פי' קרסול. ובשמואל ב' בשירת דוד ולא מועדו קרסולי, פי' רכובת, הרי דהכל אחד הוא, וכיון דכתבו דקרסול הוא המחבר רגל לשוק וכדמשמע באמת בסדר החשבון במתני' דאהלות, א"כ נראה דהשוק הוא למעלה מהקני"א, זולת למה דפירש"י קרסולי הוא עקב, היה באמת משמע בהיפך דלמעלה מעקב הוא שוק, ומה"ט אין ראיה מדברי רש"י חגיגה שהביא מעכ"ת, די"ל דרש"י לשיטתיה אזיל דקרסול הוא עקב, א"כ משמע במתני' דאהלות דשוק הוא למעלה מעקב, אבל לאידך פירושא דקרסול היינו כרע משמע בהיפוך וכנ"ל

מ"ש מעכ"ת נ"י ראיה להיפוך ממתני' דחולין (דף קל"ד) כיון דקתני וכנגדו ברגל שוק, משמע דהוא מקום הזרוע ביד שהוא למעלה מן הקנה איני רואה בזה הכרע, כי רומ"פ כתב דארכובה הנמכרת עם הראש המוזכר בחולין הוא הקנה