רבי עקיבא איגר תנינא כג

נקב, א"כ סרכה שלא כסדרן יתכשר מטעם ס"ס, ספק אינו מחמת נקב, וספק אחר הפירוק יהיה סופו להסתבך, אע"כ דלא משוינן זה לס"ס, והטעם אפשר דכל שאתה אומר דחסרכה זו באה מחמת נקב הוי ס"ס להחמיר, ספק דהסרכה באה מגבו ואין לו רפואה, ואת"ל מחיתוך, דלמא אחר הפירוק לא יהי' עומד להסתבך בכסדרן, א"כ ה"נ לענין החלב תוך ג"י לא הוי ס"ס, דלפי הצד שאתה אומר כרש"י הוי ס"ס להחמיר וכנ"ל, זולת שנדחוק דלר"נ באמת כל סרכה שלא כסדרן הוי דוקא במגב לגב, אבל מחיתוך לבד כשר, מכח ס"ס, והא דכתבו הפוסקים דלרש"י מחיתוך לגב טריפה, היינו למה דפסקינן כאבימי דהסרכה הוה ודאי נקב, עכ"פ במגב לגב אין צד קולא להתיר החלב, ואף מחיתוך לגב אם יבא מעשה לידו, לא יורה להקל אף בהפ"מ, כן נראה לענ"ד: תשובה כב לידידי הרב רבי משה נ"י הגאב"ד דק"ק סאכטשוב

מה שאירע בקהלתו באחד שנולד לו בן בכור יום ה' שעה ב' אחר חצי היום, ובשבת הרביעית מת הבן בשעה י"ב, ופסק מעכ"ת נ"י שמחוייב בפדיון בנו, שיום השבת הוא יום ל"א, וקצתם נחלקו עליו, דבעי' שיעברו שלשים יום מלאים מעת לעת, ולא הגיע זמן הפדיון, רק כשחי הבן בשבת ההוא, עד אחר שעה ב' אחר חצי היום

יפה הורה רומעכ"ת נ"י דהל' דפדיון אין מחשבין לשעות, ואם נולד שעה קודם סוף היום נחשב ליום א', ולאחר שיעברו עליו עוד כ"ט יום הלילה שלאח"כ הוא ליל ל"א כלו כטי"ב, לזה ראוי להמתין י"ב שעות ואח"כ חלה זמן הפדיון לכ"ע, ואף דמה שכתב מעכ"ת נ"י דלא מצינו מעל"ע רק בקדשים ובבתי ע"ח, זה אינו מספיק כ"כ, דנהי דכ"כ תוס' נדה (דף מ"ז ע"ב) מ"מ בערכין (דף ל"א) כתבו תוס' ב' שיטות בזה, ואף דהב"ח וט"ז ומג"א (סי' נ"ג) כתבו דיכול להתפלל ערבית דנעשה גדול בתחילת הלילה, י"ל בדרבנן סמכינן על הפוסקים דלא בעי מעל"ע, ואולי באמת להוציא אחרים בקידוש וכן בבהמ"ז אם האחרים אכלו כדי שביעה, י"ל דאף דבדקו אותו והביא ב"ש, מ"מ חיישינן דעדיין לא כלו לו יג"ש דבעי' מעל"ע, ואף דמסתימת דבריהם לא משמע כן, מ"מ י"ל דכיון דרוב הפוסקים שסתמו דבריהם, משמע דס"ל דלא בעי' מעל"ע סמכינן עלייהו אף בדאורייתא. אבל מ"מ בפדיון דהוא אפוקי ממונא לא מפקינן, כיון דאיכא דסברי דבעי' מעל"ע, עי' ש"ך יו"ד (ססי' קע"ז) ועי' בתשובת מהר"י לבית לוי כלל ג' סי' נ"ג) בארוכה, ובתשובת תורת חיים למהרח"ש (ח"ג סי'

אולם מדברי הסמ"ע והש"ך חוה"מ (רסי' ל"ה) מבואר דאפי' לאפוקי ממון דנין כן דלא בעי מעל"ע, דהא ס"ל דבעדים כאלו מפקינן ממונא אפומייהו, ואף דבאמת יש לפקפק על הסמ"ע והש"ך דאמאי מפקינן ממון, הא לקצת פוסקים בעי' מעל"ע, י"ל דס"ל דאף לאידך שיטה בתוס' עירוכין הנ"ל הא כתבו הטעם דילפינן שנה שנה מבע"ח, א"כ י"ל דוקא בהנך דכתיב בהו שנים בקרא כמו שדה אחוזה וערכין, אבל שנים דגדלות, הא לא נזכר בקרא רק הל"מ י"ל דס"ל דלא בעי' מעל"ע, ומוכח שכן דעת הש"ך, דהא ס"ל להש"ך בחוה"מ דכן דעת הרמב"ם, והרי בהרמב"ם ריש הלכות ערכין מפורש דבעינן מעל"ע, [ודרכו בקודש דהרמב"ם נעלמה ממני דלא כתב זה בשום מקום דבעינן מעל"ע רק בערכין, וביותר דבפרק י"ב מהלכות שמיטה ויובל גבי בע"ח לא הזכיר זה, וצ"ע] אע"כ דיש חילוק כנ"ל, ואף להמ"ל (פ"ג מה"א) דהוכיח דלהך שיטה גם לענין י"ב וי"ג שנים דבן ובת בעינן מעל"ע, מ"מ י"ל דוקא מלתא דתליא בשנים אבל לא דתליא בימים, ואף דבערכין ילפינן חודש משנה דיום ל' כלמטה ואם היינו דנין דגם לענין זה ילפינן חדשים משנים דבעינן מעל"ע ממילא הי' מוכח דגם לענין ל' דפדיון הכי הוא, וסוגיא דבכורות (דף מ"ט ע"א) מדאצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין, מ"מ בערכין גופא נ"ל דילפינן רק חדשים משנים לענין ומעלה, אבל לענין מעל"ע לא ילפינן, והכי דייקא לישנא דהרמב"ם ריש ערכין, דבהלכה ג' כתב ובמה הוא ערך אם הי' הנערך בין ל' וכו', ובהלכה ד' כל השנים האלו מעל"ע מיום הלידה, מדלא כתב סתם כל אלו, ודקדק בלשון כל השנים משמע להדיא דדוקא השנים בעינן מעל"ע כסתימת כל הפוסקים, ומעולם לא שמענו שחוקרים ודורשים על שעה דלידה, ואף דכתבתי דראוי להמתין י"ב שעות, וא"כ הי' ראוי לחקור על שעה דלידה, היינו כיון דהמנהג שלא לפדות בלילה, ממילא ביום ל"א אחר תפילת שחרית, מסתמא כל הכטי"ב

אח"ז ראיתי בשו"ת נודע ביהודא מהדורא תנינא (סי' קפ"ז) דכתב ליתן טעם להמנהג שהזכיר הש"ך דאין פודין בלילה, משום דלפעמים לא יהיו כלים הכטי"ב, כגון שנולד שעה אחת קודם הלילה, דבתחילת ליל ל"א לא כלו כטי"ב, הרי דפשיטא לי' דל' יום אין מחשבין לשעות, וכן עיקר

ידידו עקיבא. תשובה כג לידידי הרב רבי עזרא נ"י בק"ק יאסנוראווע

ע"ד המאורע במקומו, א' שנפטר בנו ליל אור יום ה' כ"א טבת, ונודע לו ולבניו עש"ק כ"א שבט, ושלח מעכ"ת את השמש להודיעם שמחויבים לנהוג שבעה ושלשים, שהוא שמועה קרובה, והם לא חשו לזה, כי אחד הורה להם שא"צ לנהוג אבילות, וקצתם חושבים שהדין עמהם

הדבר פשוט כמ"ש מעכ"ת, אחרי שיום כ"א שבט הוא היום ל' מקבורת המת, ולגבי שמועה רחוקה לא אמרינן מקצת היום ככולו, כמבואר בפשיטות בטור וש"ע (רס"י ת"ב) והאיש ההוא שמורה להקל לא ידע בין ימינו לשמאלו והכשיל אותם, גם הם הרעו לסמוך על משענת קנה הרצוץ מי שאינו מוסמך כלל להוראה, וכן לא יעשה עוד

והנה אם עתה רוצים לעשות כדין, יש לי לדון, כיון דעדיין הוא תוך ל' מיום השמועה דצריכים לנהוג אבילות, כדאיתא (רסי' שצ"ו) דמי שלא נהג אבילות כל שבעה, בין בשוגג בין במזיד משלים כל ל', ובפשוטו משמע כל הל' מיום שהי' מוטל עליו לנהוג אבילות, ובשמועה קרובה מחשבינן הל' מיום השמועה, ובההיא דתשובת מהר"ם מינ"ץ הובא בט"ז (ססי' שצ"ו) בנידון מי ששמע שמת לו מת ולא ידע אם הוא תוך ל' להפוסקים דא"צ לנהוג אבילות ואחר הל' נודע לו שאז כששמע הי' תוך ל' נסתפק המהר"ם מינ"ץ אם נימא כיון דלא נודע לו בירור דבר שהיא קרובה עד אחר הל' יש לו דין שמועה רחוקה או כיון דבאמת השמועה ראשונה הי' תוך ל' מקרי שמועה קרובה עיי"ש, ובנ"ד דנודע לו ביום הל' שהוא יום הל' אלא דטעה בדין דחשב דזה הוי שמועה רחוקה הוי כלא נהג אבילות בשוגג דצריך להשלים כל ל' מיום השמוע', כך הי' נראה בפשיטות

אבל העומד לנגדי דברי הט"ז (ססי' שצ"ו) שכתב על דברי המהר"ם מ' הנ"ל ונראה לענ"ד דאין כאן אבילות, כיון דעכ"פ השתא עברו ל' יום ממיתת המת, כמ"ש כאן צ"ל סי' שצ"ו] בס"א, דמי ששגג או הזיד משלים כל ל', משמע דאחר ל' אינו משלים, עכ"ל, מבואר דס"ל בפשיטות דאף אם נדון אותה לש"ק, מ"מ אם הוא אחר ל' למיתת המת אינו משלים, וכן נראה מהש"ך שם שכתב ג"כ על דברי מהר"ם מינץ, ולפי ענ"ד דא"צ להתאבל, [כן הוא כפי הגהת הש"ך עצמו בנקה"כ] ועי"ש רסי' שצ"ו עכ"ל, דודאי אין כוונת הש"ך להכריע דמקרי שמועה רחוקה, דא"כ מה זה דרמז לסי' שצ"ו, דאין זה מקומו רק בסי' ת"ב, א"ו דכוונתו כהט"ז דאף