רבי עקיבא איגר תנינא קמא

ועדיין צריכים לבאר, הא מ"מ עלה קתני ומה הן משיהיה חמין ולא תבשיל דברי ב"ש, הרי דלב"ש בתבשיל דמצטמק ויפה לו אפילו בהפסק כלי דומיא דחמין אסור, א"כ איך פסיקא ליה להמקשן דהכא מסתברא דבהפסק כלי ל"ש שמא יחתה, הא חזינן דב"ש חיישי לה, א"כ דלמא גם ב"ה חיישי לה, וצ"ל לא דפסיקא ליה להמקשן כן מסברא אלא דהוכיח כן מכח אידך קושיא דמוגמר וגפרית נמי ניחוש לשמא יחתה, אע"כ מוכח דלב"ה לא חיישינן בהפסק כלי שמא יחתה ואף דלר"י דמוקי להך ברייתא משום שביתת כלים ואתי' כב"ש וא"כ גם לס"ד יקשה מוגמר וגפרית נהי דמנחא אארעא, מ"מ ניחוש שמא יחתה, דהא לב"ש גם בהפסק כלי חיישינן שמא יחתה, בזה י"ל דאף דהברייתא ס"ל בזה כר"ש לענין שביתת כלים, אבל לענין חיתוי ס"ל כב"ה דבהפסק כלי ל"ח שמא יחתה, כך היה ס"ל להמקשן, ומש"ה שפיר קאמר דע"כ הך דעססיות ותורמסין דלא כב"ה, דלב"ה מוכח דבהפסק כלי ל"ח, מדשרינן מוגמר וגפרית, ובאמת יהיה מוכח דמתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהין אף בפחות ממאכל ב"ד, וע"ז משני אפ"ת ב"ה ומשום שמא יחתה, דגם לב"ה חיישינן בהפסק כלי משום חיתוי, ומוגמר וגפרית שאני דאי מחתי סליק קוטרא וקשיא לה

אמנם עדיין אינו מיושב כל צרכו, דמשמעות הסוגיא לימא ב"ש היא, היינו מדין שביתת כלים, ולפי הנ"ל לב"ש גם בלא שביתת כלים ניחא משום חיתוי, דהא לב"ש בודאי גם בהפסק כלי חיישינן כדמוכח ממתני' דכירה, והתמיה עצומה לכאורה

והנלענ"ד די"ל דהמקשן ס"ל דמשום גזירת חיתוי לא שייך למקנסיה אפי' דיעבד, ולאסור אפילו בכדי שיעשו ועיין במהר"ם לובלין דהקשה באמת כן, ולזה הוכיח דע"כ ב"ש ומשום שביתת כלים דהוי דאורייתא, ומה דהקשו תוס' דתקשי ליה מתני' דבשר בצל וביצה, ולא תירצו דידע משום גזירת חיתוי, אלא דבדיעבד אין לאסור מה"ט, היינו ממה דפריך בתר הכי א"ה אפילו מוגמר וגפרית נמי נגזור, הרי דבל"ז ניחא, דל"ח כלל לחיתוי אפילו לכתחילה הרי דמעיקרא לא ידע כלל מחיתוי אפילו לכתחילה א"כ יקשה מההיא דבשר ובצל, וע"ז תירצו דלס"ד י"ל דבהפסק כלי ל"ג שמא יחתה, והיינו דב"ה ס"ל כן, ומתני' דכירה להחזיר תנן, אבל לשהות משהינן בכל גווני, אבל ב"ש ס"ל בודאי אפילו בהפסק כלי חיישינן, ומ"מ צריכים לטעמא דעססיות ותורמסין, גם לדין שביתת כלים, דאלו מאידך דב"ש דחיישינן לחיתוי אין לאסור בדיעבד, והתרצן משני דאתיא כב"ה ומשום שמא יחתה, בזה חידוש לו תרתי, א' דמשום חיתוי אסור אפילו דיעבד בכ"ש, וגם חידש דאפילו לב"ה חיישינן בהפסק כלי לחיתוי, מש"ה פריך א"ה היינו דמוכרח דגם ב"ה ס"ל לחיתוי בהפסק כלי מוגמר וגפרית נמי נגזור ודו"ק

ובזה מיושב קושיית הרשב"א, דאיך אמרינן נינא ב"ש היא הא גם לב"ש ליכא משום שביתת כלים דאפקורי מפקיר לה, כמי בגיגית ונר וקדירה, והיינו לפימ"ש הרשב"א דאפקורי מפקיר לה, היינו דלב ב"ד מתנה וב"ד הוא דאפקרוה, ולפ"ז י"ל דהכי אמרינן לימא ב"ש היא, היינו דב"ש דס"ל דאפילו בהפסק כלי חיישינן לחיתוי וכנ"ל אלא דמשום גזירה אין לאסור בדיעבד, בזה אמרינן דמשום שביתת כלי אסור אפילו דיעבד דל"ש אפקורי מפקיר דלב ב"ד מתנה אמרינן רק במה דעושה במצות דרבנן כמו נר וקדירה דעושה בהיתר, אבל בקדירה ומססיות בלא גריפה וקטימה דלא ניחא להו לחכמים שיעשה כן, דהא אסור לעשות כן משום חיתוי, וכיון דעבר על דבריהם לא עשו לו תקנה להפקיר, וממילא איכא משום שביתת כלים והוי דאורייתא ונכון

ובזה מיושב קושיית תוס' בסוגיין דכירה (דף ל"ח ע"א) ד"ה אבל האי וכו' דאמר בפ"ק לא תמלא וכו' והיינו די"ל דמוקי להך ברייתא כב"ש דעבר אדאורייתא משום שביתת כלים, מש"ה דמי למבשל ואסור אפילו דיעבד, אבל משום גזירת חיתוי לחוד מותר בדיעבד, אבל מברייתא דשכח קדירה וכו' שפיר פריך דהא ר"י אוסר אפילו בבישל כל צרכו, דבזה ליכא לאוקמי משום שביתת כלים, דהא הכלי אינו עושה איסור בישול, דאין בישול אחר בישול, אע"כ דמשום חיתוי לחוד אסרינן דיעבד, ופריך שפיר ודו"ק

תשובה קלו לידידי הרב ר' יהודא נ"י אב"ד דק"ק סאמטער

אשר כתב רו"מ שעבר עליו איש עובר אורח והגיד לו דבר חדש ונכבד בישוב קושיית תוס' חולין (דף ק"ג ע"א) תוס' ד"ה ומ"ס לאו לאברים, וקושייתם בדיבור הקודם ד"ה מ"ס דהא ס"ל לר"י כולל ומכ"ש מוסיף

דברים אלו טובים הם אבל לא חדשים, כי כן כתב השעה"מ בספרו הנכבד, והיינו דבעלמא ס"ל לר"י ור"ל כולל ומוסיף, אבל הכא גלי קרא דכל שבשרה מותר דלא לחול על טמאה, ואמרינן דטעמא דקרא דאין איסור חל על איסור וגלי קרא דהכא לא לחול באיסור מוסיף, אבל מ"מ מוקמינן קרא רק למעט הפחות דהיינו איסור מוסיף אבל לא באיסור ב"א לא חייל דאמעוט מקרא דכל שבשרו מותר

אמנם עדיין צריכים ביאור דאיך אפשר דטעמא דקרא דאין אמ"ה נוהג בטמאים משום דאין איסור הע"א הא מסתמא קאמר אף באבר שיש בו כזית בשר גידים ועצמות דלגבי טמאה הוי רק חצי שיעור דאיסור לאו חלה עליו, ולזה צ"ל דג"ז בכלל גזה"כ דאמ"ה לא חל על ח"ש, וביותר יש להמתיק למ"ש בחידושי גלאנטי להר"ן הא דאיסור לאו חל על חצי שיעור דהוי כמו חמור על קל, וא"כ הכא הוי גזה"כ דלא ליחול, לא חמור ולא מוסיף, אבל מ"מ היכי דהוי איסור ב"א חייל

אולם אעפ"כ דברי השער המלך תמוהים דהא לר"ל דחצי שיעור ממותר מה"ת ולית כאן כלל איסור טמאה בדבר שיש בו רק כזית בשר גידים ועצמות, וא"כ ע"כ גזה"כ הוא דכיון שבשרו אסור לית כאן איסור אמ"ה, ואין הטעם משום דאין איסור חל על איסור, ולפ"ז נראה בעיני ליישב היטב קושיית מהרש"א על התוס' הנ"ל ד"ה ומ"ס לאו לאברים אמאי לא הקשו כן על ר"י עיי"ש, די"ל דעל ר"י לא הו"מ להקשות דהי' יכול לומר כנ"ל, דטעמא דקרא בטמאה דאין איסור חל על איסור, אבל היכי דהוי איסור ב"א חייל, אבל לר"ל לשיטתי' דס"ל ח"ש מותר מה"ת, א"כ ע"כ אין זה טעמא דקרא רק גזה"כ דבעינן בשרו מותר, א"כ גם בב"א לא חייל, ומה דהקשו בד"ה מ"ס אצא ס"ל לר"י איסור מוסיף אף דלר"י שפיר י"ל כנ"ל, היינו כיון דבאמת מוכח מכח קושייתם השניה על ר"ל דצ"ל כתירוצם דדרשינן כל שבשרו מותר, והיינו דפסיקא ליה לתלמודא כן בפשיטות דאלו היה ס"ל לר"ל דהוי ב"א היה חייל דדרשינן כל מי שבשרו מותר א"כ אין ראיה מטמאה לטריפה, מש"ה שפיר הקשו

תשובה קלז לכבוד הרב ר' הירש נ"י בק"ק וואלטש

מה דנתקשה מעכ"ת בגיטין (דף ה' ע"א) תוס' ד"ה יכול נמי וכו' ולעיל אמרינן דאתיוה בי תרי ובאותה מדינא וכו' דאמאי לא פירשו כפשוטו דפרכת הש"ס על טעמא דקאמר רבה לפי שאין בקיאין לשמה, הא מתני' דמיירי לאחר שלמדו לא שייך טעם זה

לא קשה מידי דהא רבא נייד מטעמא דרבא משום דבפני נכתב למ"ל וס"ל דהיכרא דהכא בפני התם ידעינן מספיק