רבי עקיבא איגר תנינא קיז

מוכרחים לומר דללישנא דר"כ כר"ה, אבל לר"ח כולהו כשרים דאף דמפרקת מצוי יותר לפגום מעור, מ"מ לא משוי להסכ"ן לחזקת אינו בדוק ומותר מה ששחט בזה הסכין אח"כ, וא"כ מנ"ל דלאידך לישנא חולק בזה הא י"ל דנאבד ודאי מותר, אלא דנמצא פגום אסור כולן לבר מקמייתא כיון דליכא סברא למתלי באחרונה יותר מבראשונה, ממילא אסורות כמו מקוה שנמדד, ואדרבא לאידך לישנא דר"כ כר"ה ולר"ח שריין כולהו קשה באמת מ"ש ממקוה, ובהכרח לדחוק כמ"ש תוס' דנזהר יותר שלא ליגע במפרקת הראשונות, וא"כ עכ"פ לאידך לישנא דלר"ח אסורות כולהו לבר מקמייתא, י"ל דס"ל לקושטא דמלתא משום דאין מצוי לתלות באחרונה יותר מבראשונה, אבל לומר דהטעם דהוי כשבירת עצמות מנין לנו, ואף די"ל דהרשב"א הוכיח כן מדפרכי' א"ה תבעי בדיקת חכם, והיינו רק אם דנין דאסור לשחוט אח"כ בלא בדיקה, דהסכין יצא מחזקת בדוק מ"מ היא גופא תקשי דמאי פריך הש"ס מהיכא מוכח דלהך לישנא הוי כשיבר עצמות וחולק בזה עם אידך לישנא

עוד תמוה לי במ"ש הרשב"א בזה ר"ה לקולא ור"ח לחומרא, מנ"ל להרשב"א להמציא זה, הא י"ל בפשוטו, דודאי ר"ה לא מיקל יותר מר"ח, ולהך לישנא דמוכח דלר"ח הוי נגיעת מפרקת כשבירת עצמות מכ"ש דר"ה ס"ל הכי ומה דפרכינן א"ה תבעי בדיקת חכם אין הפירוש דלר"ה ניחא דמותר לשחוט האחרות בלא בדיקת סכין, אלא בפשוטו דהכי קאמר אא"ב דר"כ כר"ה אבל לר"ח כולהו משתרי, א"כ לא משוינן מפרקת כשבירת עצמות והסכין בחזקתו מש"ה ניחא, אבל השתא דאמרת דר"כ כר"ח ולאכשורי בתרייתא א"כ מוכח דנגיעת מפרקת הוי כשבירת עצמות א"ה תבעי בדיקת חכם בין לר"ה בין לר"ח, דלענין זה לא פליגי ר"ה ור"ח, וזה לכאורה מרווח ופשוט

עוד תמיהני במ"ש הרשב"א בשינויא דהש"ס הא ר"י לא אמרו להראות הסכין אלא מפני כבודו, כיון דבבדיקה הראשונה הורשה לשחוט כל מה שירצה וכו', ולא זכיתי להבין דעת קדוש עליון הא השתא קיימינן דר"כ כר"ח וממילא נאבד הסכין אסורות אחרות ואסור לשחוט האחרות בלא בדיקה כמ"ש הרשב"א שם דלהך לישנא לחומרא לענין זה וכנ"ל, וא"כ היאך משנינן כיון דרק משום כבודו דמותר לשחוט יותר, סוף דבר כל דברי הרשב"א בדיבור זה נעלמו מעיני העורות וצריך אני לעשות לי רב בזה וצע"ג

שם (דף ל' ע"ב) אמרי בי רב תחת עור איני יודע, עיין בחידושי הרשב"א שהקשה הא אמרינן בסנהדרין דאמרי בי רב הוא ר"ה, ולפשוט לדידיה דאמר בחולין (דף כ' ע"ב) אההיא דמלק בסכין מפני שהוא מחליד, הרי דאפילו תחת עצם דמגלי מקרי חלדה מכ"ש תחת העור, ותירץ דר"ה אמר לעיל דרך דיחוי דליכא סייעתא לדזעירא, די"ל דהטעם מפני שהוא מחליד, דכיון דר"ה ס"ל מוליך ומביא כשר במליקה, לא היה לי מקום לדחות רק משום טעמא דמחליד, והיה באמת נפשט דתחת העור הוי חלדה, אבל כיון דאיתא לדזעירי אינו מוכח דהוי חלדה עיי"ש, ולכאורה תמוה, דאף דאיתא לדזעירא, הא מסקינן שם מכח קושיא וכי מתה עומד ומולק, דבמליקה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וכדאיתא להדיא בברייתא שם, וא"כ עדיין תקשה אההיא דמלק בסכין, דכי תבר שדרה ומפרקת בלא רוב בשר דהוי טריפה, תהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה, ומוכרחים לפי האמת לטעמא דמחליד ונפשט דתחת העור הוי חלדה, ומה"ט ניחא סוגיא דחולין (דף כ"ח ע"א) ת"ש מלק בסכין וכו' תהני ליה סכין וכו', והיינו אף דאיתא לדזעירי, מ"מ הא מליקה הוא בלא רוב בשר, וא"כ קמה קושיית הרשב"א, וצ"ל דר"ה לא ידע הברייתא דמולק בלא רוב בשר, וכמו דהיה ס"ל לר"ח דמייתי סייעתא לדזעירי והיה סובר דמולק עם רוב בשר, מש"ה כיון דאיתא לדזעירי לא נפשוט דתחת העור הוי חלדה

אמנם קשה לי, דלפ"ז לדינא דקיי"ל דמולק בלא רוב בשר וגם קיי"ל דמוליך ומביא במליקה כשר, א"כ לא נשאר לנו שום טעם אההיא דמלק בסכין רק מטעם שהוא מחליד, ויהיה מוכח לדינא דתחת העור הוי חלדה ודאי, וזה לא מצינו, ונהי דעל הרמב"ם דפסק דהוי ספיקא ליכא קושיא, די"ל דמפרש מפני שהוא מחליד, דהיינו שחותך מלמטה למעלה וכמ"ש תוס' שם, מ"מ להרשב"א יהיה הדין דהוי ודאי חלדה, ולא מצינו כן בשום פוסק, זולת דנימא דהרשב"א יסבור באמת דהלכה דמוליך ומביא במליקה פסול, וצע"ג

עוד תמוה לי על הרשב"א הנ"ל מהא דאמרינן לעיל (דף ך' ע"ב) ומ"ד מפני שהוא דורס מ"ט לא מפני שהוא דורס מ"ט לא מפני שהוא מחליד, דלמא סבר באמת כמ"ד דתחת העור כשר וגם אף אם ס"ל דתחת העור א"י, מ"מ כיון דס"ל באמת דמוליך ומביא במליקה פסול, מה"ת יאמר הטעם שהוא מחליד ויהיה עכ"פ נפשט או דזעירי או דתחת העור הוי חלדה, לזה אמר מפני שהוא דורס כדי שלא נפשט כלל שום מלתא, והרי הרשב"א דייק בלישנא דר"ה כיון דס"ל דמוליך ומביא במליקה כשר, הוצרך לדחות מפני שהוא מחליד, ושיהיה באמת נפשט דהוי חלדה, הרי דאלו היה ר"ה ס"ל דמוליך ומביא פסול במליקה בודאי היה יותר טוב לדחות מזה הטעם בכדי שלא יהא נפשט כלל, וא"כ המ"ד מפני שהוא דורס כיון דס"ל דמוליך ומביא פסול בודאי הך טעמא עדיפא, וכעין זה קשה לי ג"כ על דברי תוס' שם ד"ה מפני שהוא מחליד וכו', ולפירושו לא איירי בסכין רחבה, א"כ מאי פרכא ומ"ד מפני שהוא דורס מ"ט לא אמר מפני שהוא מחליד, הא כיון דס"ל דמו"ב פסול באמת אף בסכין רחבה מיירי ולא אמר טעמא דחלדה היה מיירי דוקא בסכין שאינו רחבה וצ"ע

גם קשה דמאי פרכינן מ"ט לא אמר מפני שהוא מחליד, הא כיון דס"ל מוליך ומביא במליקה פסול, ממילא אפשר לקיים מימרא דבני ר"ח דאף מחזיר, כמבואר בסוגיא, וא"כ דלמא רבא סבר אף מחזיר, ומש"ה נקט לטעמא דדורס, דהוי מלתא דפסיקא, אבל משום חלדה לא הוי מלתא דפסיקא והא סתמא קתני מלק בסכין דנכלל בזה גם בהחזיר וליכא חלדה וביותר דמנ"ל להמציא פלוגתא חדשה בין ר"ה לרבא בענין חלדה, דלרבא לא מקרי חלדה דננגלה הוא, ולתירוצם הא' דתוס' פליגי אם ממטה למעלה מקרי חלדה, והוי פלוגתא חדשה, ומנ"ל זה דלמא טעמא דרבא דס"ל כבני ר"ח דאף מחזיר וליכא חלדה וצ"ע

ובההיא עניינא נפלאו ממני דברי המהר"ם לובלין (דף כ"ח ע"א) ד"ה רבי היא וכו', שכתב כיון דמולק שדרא ומפרקת וסימנים בחד זימנא כולה חדא היא ולא הוי טריפה ע"י שדרה ומפרקת למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, ותמוה דזהו נגד תוס' חולין (דף י"ט ע"א) ד"ה לא אמרן וכו' אלא כלומר טריפה נקרא נקט נבילה אגב טריפה וכו' ולדברי המהר"ם הנ"ל גם טריפה לא הוי דכולה חדא נחירה הוי וצ"ע: תשובה קח לידידי הגאב"ד ק"ק צעמפלבורג הרב ר' טוביה נ"י

מה דהקשה רומעכ"ת על שיטת הפוסקים שהובא בשיטה מקובצת בב"מ בסוגיא דתקפו כהן, דדרשא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק אף כל דפריש מרובא פריש, מ"מ לא מקרי ודאי, וכתבו ליישב בזה קושיית תוס' גבי קפץ אחד מהמנויים דנכבשינהו ונימא מרובא פריש עיי"ש, א"כ ספק טומאה ברה"ר דטהור נימא ג"כ הכי, והא מפורש בתוספתא פ"ה דטהרות ט' שרצים ואחד צפרדע ופירש ונגע דגם ברה"ר טמאות

לענ"ד אדרבא שיטה זו מרווחת ביותר, דעל קושיית מעכ"ת י"ל בפשוטו, דהרי תוס' חולין (דף פ"ג ע"ב) ד"ה סמוך מיעוטא וכו', כתבו דאף לר"מ דחייש למיעוטא, מ"מ