רבי עקיבא איגר תנינא קיא

דבסתם סמכינן על רוב מצויין א"ש מומחין, מ"ש הך רוב מהך רוב, א"ו דס"ל דאינן מומחין ליכא רוב כלל

יא) מ"ש בני להוכיח בחזקה דרוב מעשיהם מתוקנים דאל"כ בהולכים לבית השחיטה נידון ביה דין קבוע שאינו ניכר, אני אומר ולטעמך איך קונים לוקחים בהמה מבית המוכר וסומכים על רוב בהמות כשירות והא הוי קבוע וכן ביבום, וכבר עמדתי בזה, והסברתי לעצמי דוקא היכי דהרוב מכח התערובות, ואנו דנין דכל דפריש מרובה פריש בזה יש דין קבוע אבל רוב בהמות כשירות דלאו מדין תערובות דנין דהבהמה זו פירשה מהרוב כשירים, דהא גם בנולדה לפנינו מותרת ול"ש בזה ענין פריש אלא דשדינן לה בתר רובא דעלמא דהוייתה ובריאתה כדרך הרוב, וכן לענין איילונית וסומא דאם הוא בעיר שכולם אין מומחין וא' נתגדל בפנינו בעיר זו, אעפ"כ דנין אותו דדרכו כדרך הרוב דאין שוחטים אא"כ למדו, ובכל הנך דלאו מדין פריש מרובא פריש הוא אין דנין בו דין קבוע

יב) גם י"ל דקבוע הוי רק היכי דיש מיעוט בקבוע בודאי אבל בכל הנך טריפות ואיילונית וכדומה דאותם שידוע לנו שהם טריפות ואיילונית אינם בכלל הספיקות דדנינן עליהם, ועל אותן שאין דנין אין בהם ודאי טריפות ואיילונית וכדומה

יג) תו כתב בני נ"י לסתור תירוצו דהרשב"א דהוי מיעוטא דמיעוטא דמ"מ יקשה בהא דאמרינן פ"ק דחולין דף ג') ר"ג וב"ד ס"ל כר"מ הא גם לרבנן לתסר משום סמל"ח זהו קשה גם לתירוץ להרא"ש והרא"ה דכתב לתרץ רוב מצויים היינו כל או דהוי מיעוטא דמיעוטא, הא גבי כותים ליכא למימר הכי, דא"כ גם לר"מ לא ניחוש, דהא מודה ר"מ במיעוטא דמיעוטא, ובאמת זהו קושי' תוס' בבכורות מהא דר"י אכל משחיטת כותי, ואמאי לא חשש לומר דסמל"ח, לענ"ד י"ל דהא צריכים להבין לישנא דהש"ס וגזר רובא אטו מיעוטא, מה ענין גזירה, הו"ל לומר דחיישי' למיעוטא, ולזה נראה דזהו ממש כההיא סוגיא דר"פ כל הצלמים, דלר"מ גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום, ופירש הרמב"ן דאף במקומות שהוחזקו דאין עובדים אותה, כיון דלר"מ מיעוט יש לו חשיבות גזרינן אטו אותו מקום, ולרבנן מיעוטא כמאן דליתא ולא גזרינן והר"ן כתב שם כסגנון הזה, דאפילו סתם מקומות מדינא שרי ואסורים רק משום גזירה עיי"ש, וא"כ ה"נ לענין כותים דמצאו במקום אחד שעובדים ע"ז, ולר"מ גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום, ולרבנן ל"ג, וא"כ אף לענין שחיטה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ כיון דהמיעוט בעצמותו לא חשוב סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ כיון דהמיעוט בעצמותו לא חשוב לרבנן אלא כשאנו דנין על הבהמה זו שלפנינו אמרינן סמל"ח אבל לענין גזירה אטו אותו מקום, כשאנו דנין על המקומות מיעוט מקומות כמאן דליתא ולא גזרינן, וראי' לזה דאמאי גזרו על היין לר"מ הא ר"מ מודה היכי דהחזקה מסייע לרוב כדאיתא יבמות (דף קי"ט) והא היין הי' לו חזקת היתר, אע"כ דחז"ל רצו לגזור איסור יין של אותו מקום משום הרחקה ורק לגזור שאר מקומות אטו מיעוט מקומות תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן, אי מיעוט חשוב או לא, ואנו אין דנין על היין לומר בו חזקת היתר, אלא על המקומות, וה"נ לרבנן לענין שחיטה, כיון דבעלמא המיעוט כמאן דליתא, ואינו חשוב לגזור עליהם ולא תליא כלום בחזקת היתר או איסור שבחפץ ודו"ק

יד) תו כתב בני רחימי בההיא דבב"ק אייתי ראיה דמומחה את, היינו אף דרוב מצויים נגד זה יש רוב מומחים שאינם מנבלים, וזה דניבול אתרע ליה רובא בודאי כן הוא הפשוט, וכ"כ הפרי מגדים סי' א' [אולם לפ"ז סתם אדם ששחט וניבל, נימא מה ששוחט אח"כ בלא אחרים רואים אותו ליתסר דהא אינו מכלל הרוב, וכיון דאתרע וניבל פ"א בפנינו וגם אף בשחט בזמן רב אח"כ דאפשר דלמד בנתים, מ"מ נימא כיון דהוא שחט כשלא היה מומחה יצא מכלל הרוב זה ודלמא גם עתה לא היה מומחה, ובזה יש לדון טובא, אבל עכ"פ מה ששחט במעט זמן אחר שחיטתו זו שכיבל בפנינו והא אסור וחידוש שלא הובא מזה כלל באחרונים]

טו) מה דהקשה בני נ"י כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב דלמא הוא מיעוטא דמתנבלים בשחיטת מומחה, נ"ל כיון כי היכי דאמרינן בע"ז (דף ל"ד ע"א) כיון דאיכא שאר עגלים וכו' הוי מיעוטא דמיעוטא, ה"נ י"ל כיון דרוב הניבול הוא ע"י אינו מומחה, וגם רוב העולם אינם מומחין, ויש ג"כ חזקה שלא למד בכה"ג מפקינן ממוכא, ובאמת יותר הו"ל לבני נ"י להקשות דנימא רוב מצויים נגד רוב ניבול, דהוא מן אינו מומחה והוי פלגא ופלגא, ואיך נוציא ממון ומ"מ לפי הנ"ל י"ל דסמוך פלגא לרובא בעלמא דאין מומחין וחזקה דלא למד

טז) גם י"ל דמדין שומר אתינן עלה דחייבי' בתורה בלי בירור שבועה דנאנסה והכא אפשר דלא מהני שבועה דהוי כההיא דאיסי דספ"י דבב"מ אם יש רואים יביא ראיה ויפטור, ואף להפוסקים שם דאינו צריך לישבע, מ"מ דוקא התם דאף במקום שיש רואים, מ"מ אפשר דלא ידע מי ומי הם הרואים, אבל בזה כיון דבידו לברר שהוא מומחה צריך לברר, וכההיא דאמרינן שלח אחוי, גם כיון דכיבלה בידים, ואם אינו מומחה הוי מזיק בידים דמי קצת לההיא דסי' שמ"ו סי"א בספק שמירה בבעלים ופשע דס"ל להרמב"ם דחייב והטור ס"ל דפטור, ומבואר בסמ"ע והש"ך שם טעם פלוגתייהו דהרמב"ם לשיטתיה דפושע הוי כמזיק וצריך להביא ראיה לפטור, א"כ הכא דהוי כמזיק ממש לכ"ע צריך להביא ראיה, אלא דיש לחלק, די"ל דשאני התם דהוא מזיק בודאי אלא דבבעלים גזה"כ לפטרו מש"ה על הספק חייב, אבל הכא זהו עצמו הספק אם הוא מזיק

יז) מ"ש בני נ"י להעמיס בכוונת הרמב"ן לדברי קצות החושן סי' ר"פ וטען עליו בני נ"י מדברי תוס' מ"ש דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה, לענ"ד בפרה במה שמזין עליו עדיין אין דנין על איסור והיתר ולא בשום דבר ואח"כ כשנגמרה ההזאה, אז דנין אם הפרה היתה כשירה והועיל ההזאה ואנו דנין מכח הרוב דנטהר ויצא מחזקת טמאה ואין כאן עתה חזקה, ואף דאחר הזאה הז' צריך הערב שמש מ"מ דנין כן אחר ההערב שמש, ורק בממון א"א לפסוק עליו ממון מכח הרוב, משום דאפילו לפי הרוב עודהו מוחזק בממונו וטוען שאינו רוצה לסלק חזקה מממונו, ומה"ט אין זה ענין לדברי הרמב"ן, דמה בכך שבאה לפנינו כשהיא חיה, מ"מ אחר השחיטה נידון מכח הרוב דנשחט בהכשר ואין כאן עוד חזקה

יח) תו כתב בני נ"י על תוס' סנהדרין (דף פ') דרמזו בקושייתם על חולין (דף י"א) והא מהתם אין ראי' רק על היכי דלא אפשר, ולמה לא הקשו מההיא דסנהדרין (דף ס"ט) לענ"ד אין כוונתם אההיא דילפינן מרוצח ועדים זוממין, אלא על תחילת הסוגיא דאמרינן מנה"מ דאזלינן בתר רובא, מנ"ל הא כתיב אחרי רבים להטות, רובא דאיתא קמן לא תבעי לך, הרי דרובא דא"ק נפקא מאחרי רבים להטות ממילא אף בנפשות כן דהא האי קרא בנפשות כתיב, ומזה הקשו על ההיא דנסקלים בנשרפים דהוי ג"כ רובא דאיתא קמן

יט) מה דהקשה מעלתך על הרשב"א במה דרוב טבחי ישראל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה, גם אנכי עמדתי בקושי' זו, ובאופן זה, דבט' חניות י"ל דאנו דנין שיש לפנינו רוב בשר שיצאו מחזקתן ודנין על הך חתיכה שהוא מהרוב חתיכות שיצאו מחזקתן, ובתוס' נדה (דף י"ח ע"א) ד"ה אחר הרוב והכא דאיכא חזקה נגד הרוב וכו', מ"מ י"ל דלא אמרינן בזה סמל"ח, מטעם הנ"ל, ודוקא בט' שרצים דאנו דנין החזקה על העיסה שהנמצא בההוא צפרדע אבל מ"מ תמוה במצא גדייו ותרנגוליו בעיר שרוב טבחי ישראל, דאנו דנין רק על הגדי