רבי עקיבא איגר החדשות רמא

חזקת טהרות אבל בסכין דהוי ספק מהני חזקה דכלים. אבל באמת מסברא הדין עם הט"ז דמה חזקה יש לכלים אנן אומרים רק דהבלוע שבתוכו אסור ועצמות הכלי הא עדיין מותר דהכלי אינו נאסר רק דהבלוע שבו אסור והבלוע לא היה לו חזקת היתר, אבל מ"מ יצא לנו מזה דין חדש דיש להקל בכלים שאינן בן יומו כיון דהוי רק ספק הוי ספק דרבנן, ואף דהש"ך כתב בשם מהריב"ל דבבשלו ספק טריפות הכלים אסורים אף שאינם בן יומו כיון דהגוף ספק בדאורייתא הוי כמו בשלו ודאי טריפות מ"מ בלא נודע הספק עד אחר שנעשו אינו בן יומו ואתיילד הספק בדרבנן יש לדון להקל בהפסד מרובה ולדמות למ"ש בקיצור ס"ס אות א' אלא דיש לחלק דזהו רק בלא נודע כלל דהיינו דאח"כ נמצא ספק טריפות שלא היה ידוע מקומם כלל אבל בנ"ד דנודע הספק אם כשמצא השוחט הפגומה בסכין. ונהי דהלוקחים לא ידעו מ"מ מקרי נודע וקם דיני דספק דאורייתא אסור ונעשה הבהמה כוודאי איסור והכלים אסורים ואך בנ"ד דמדינא אינו נאמן וכנ"ל יש לסמוך להקל בהפסד מרובה להתיר הכלים שאינן בן יומו שאין להם תקנה בהגעלה, ומה שאפשר בהגעלה יגעילו, כנ"ל: תשובה עח

בר"ן פרק השוכר את הפועל פ"ה דע"ז בסוגיא דקמא קמא בטל בדף שס"ו ע"א בצד שני משמע דס"ל דכי בעי רבין אר"י קיתון של מים דווקא בחביות דנפיש עמודה, קשה לי הא מ"מ כיון דע"כ ס"ל לר"ד ולרי"צ אר"י דיין ביין מתבטל בששים אלא דחומרא דיי"נ בהיתרא לגוי אסורה, ולהר"ן החומרה דבזה דהאיסור במקומו אסור במשהו ולהרמב"ן מיירי בלא נפל ההיתר בבת אחת והחומרא דיי"נ דנימא גם בהיתר קמא קמא בטל וכמו דהאריך הר"ן מקודם וא"כ הא דבחביות דנפיש עמודה אסור לרי"צ היינו דליכא ס' נגד היין שבחביות ולא אמרינן ביה דמ"מ קמא קמא בטל דכיון דנפיש עמודיה דסופו לירד הוי מיד כמעורב, וא"כ עדיין קשה על ההיא דסלק דלמה לא נצטרף גם היין דהא יין מבטל ביין בס' ואף דלשיטת הר"ן דהיכי דהאיסור במקומו הוא במשהו, י"ל דהא דאיסור לתוך היתר אינו במשהו היכי דמיד שנפל לגו היתר בטל, אבל אם בשעת נפילה לא היה בו ס' ולא נתבטל והוי זה מקומו של היין באיסור משום הכי אח"כ כשנפל קיתון של מים אין מצטרף היין עם המים לבטלו כיון דהיין האסור במקומו אינו מתבטל במינו, והסברא נכונה. מ"מ הא הרמב"ם פסק דבעינן תחלה וכיון דבשעה שנפל היין האיסור לתוכו ויש שם ס' עם המים לבטל, וא"צ לומר סלק היין וכו' דגם היין מצרף לבטל ואלו הי' ביין בלא המים ס' היה בטל בו

ולומר דכוונת הר"ן דהרמב"ם יסבור כהראב"ד שהביא הר"ן מקודם דר"ד ורי"צ מיירי במקטף קטופי דלא יהי' דין ניצוק והא דחביות נפיש עמודיה אסור היינו דהקלוח הראשון אוסר אעפ"י שאין בו כדי נתינת טעם דכיון דבעצמו חשוב אינו מתבטל ברבוי יין שבבור עיי"ש, והיינו דמחלקים דדבר מועט בטל בס' אבל דבר חשוב אינו בטל בס' ביין ביין (וזהו כעין שיטת תוס' דס"ל דקמא קמא בטל היינו בענין שלבסוף יש ביין היתר ס', ואם כן מוכח דאלו נפל ביחד לא היה מועיל ס' אלא דקמא קמא דהיה בבור מועט בטל בס'), וא"כ שפיר י"ל דרבנן מיירי בחביות דנפל שיעור חשוב ולא מהני יין לבטלו, (ובאמת קשה על הראב"ד ותוס' דדחו לדרי"צ מקמי דרבינא הא י"ל דרבינא מיירי בנפל יין שיעור חשוב ובב"א דאינו מתבטל בס' מלבד דזהו דוחק כיון דהר"ן דחה וכתב עלה דהראב"ד דלא נתחוורו דבריו נלע"ד עוד דע"כ הרמב"ם לא ס"ל בזה כהראב"ד ממה דפסק ביין במים באיסור לגו היתרא בצרצור קמא קמא בטל אבל לא בחביות, ולהראב"ד האיך מצינו החילוק לענין קמא קמא בטל דבצרצור לא הוי כמעורב מיד ובחביות הוי כמעורב מיד הא סברת רי"צ כיון דהוי קלוח חשוב אינו מתבטל בס' וקלוח קמא אוסר אבל ביין במים דמתבטל גם שיעור חשוב בס' י"ל דגם בחביות אמרינן קמא קמא בטל וצע"ג

עוד תמוה לי בדברי הר"ן שם ע"ב צד א' אבל אפשר שיאמר הראב"ד שיאמר לפי הגמרא שלנו כן ותמהני דהא הראב"ד כתב דהדין מפורש במשנה דהערלה, דערלה מעלה את הערלה ויקשה על הירושלמי ממתני' זו וצע"ג: תשובה עט הרב מו"ה מנים ג"י

, מכ"ק הגיעני, ולדינא הנה הרמ"א סימן א' ס"י כתב מי שנשתמדת אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת, והיינו דאף דבאשת מומר נחלקו גדולי הראשונים אם מקרי זכות לה דיני דלא הוי זכות דטב למיתב טן דו מ"מ בהיא מומרת דבטלה צוותה דבעל דהא אסורה לו מחשש דזינתה לכ"ע מקרי זכות, וא"כ הוא הדין נמי במשוקעת בין הנכרים אף שבעניינים אחרים נוהגת בדת ישראל מ"מ זכות הוא לה. אולם הב"ש סימן ק"מ סק"ג יצא לחלק בין מומרת לזינתה והעלה כן מתוך קושייתו דהא הרמ"א כתב שם ויש מחמירים ואנכי איני כדאי, מ"מ אני אומר באימה וביראה שכבודו הגדולה מונח במקומו, ובכאן לא נהירי' דבריו דהב"ש ס"ל לדמות בפשיטות היתר דידיה לישא ב' נשים להיתר דידה להנשא בגט זה. והנא האמת שכן הוא במהרי"ק שרש קמ"א דאחרי שעמד לחששא דשיטת