רבי עקיבא איגר החדשות רכט

תשובה סד עוד לו

וכעת אודיע לרומעכ"ת מה דצריך לעיין בהרמב"ם פ"ג מהלכות גרושין ה"ו כתב אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי לכאנשאנה אגרשנה בו ונכתב וגירשה בו אינו גט מפני שלא היתה בת גרושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גרושין וכו' והוא מסוגיא דיבמות נ"ב, ותמוה לי מסוגיא דגיטין דף מ' ע"א דא"ל צאי בו והתקדשי בו וכו' והא בשעה שכתב שטר ארוסין זו לא היתה בת תפסת קדושין דאלו נתן לה פרוטה וא"ל התקדשי בו לאחר שאשתחרר לך לא היתה מקודשת דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת כדאיתא פ"ג דקדושין דף ס"ב ע"ב, ואם כן נכתוב שטר ארוסין זה בשעה דלא היתה ראוי להתקדש והוי נכתב שלא לשמה דלא מהני, ואף דמקדשה ומשחררה בשטר זו, מ"מ לגבי הקדושין לא מקרי כתיבה לשמה, והרי אם כתב שטר שחרור וקודם שמסר לה השטר שחרור כתב לה ג"כ שטר קדושין לא היתה ראוי להתקדש אם כן אף במשחררה באותו שטר, הכי נמי לא יהא מהני דמה בכך דידוע דבשעת חלות השטר זה דהיינו כשימסרנה לידה תהא בת תפיסת קדושין דאז יחול השחרור, הא מ"מ בשעת הכתיבה עדיין לאו בת קידושין היא ואף דיש לומר דר"מ לטעמיה דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וגם קודם שחרור היא ראוי להתקדש על ידי שיאמר לה התקדשי לי לכשאשתחררך וכמו שכתב תוס' יבמות שם להדיא, מ"מ מאי דוחקא דהש"ס למצוא פלוגתא חדשה ר"מ סבר יש בלשון הזה לשון שחרור ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון שחרור, לימא דתרווייהו ס"ל יש בלשון הזה לשון שחרור ור"מ לטעמיה דסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והוי כתיבה לשמה ורבנן לטעמייהו דסבירא להו אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והוי כתיבה שלא לשמה וצע"ג. ובהכרח לדחוק דאף דהאמת דאם כתב שטר שחרור וקודם שמסר לה שטר שחרור כתב לה שטר קדושין מקרי שלא לשמה היינו דאפשר שימסר לה השטר קדושין בלי השטר שחרור ואין השחרור תלוי בקדושין אלו אבל היכי דשטר קדושין זה בעצמו יהיה השחרור מקרי כתיבה לשמה כיון דעתיד שיבוא תרווייהו בהדדי השחרור וחלות הקדושין ועדיין צריך עיון. וגם קשה לי בעיקר פירכת הש"ס מהברייתא הא יש לומר דבהניח לו תפלין וכדומה לא עדיף יותר מהודאה בפנינו דשחררו דמהני משום דבידו לשחררו (ואף דקיי"ל ב"ב דף קל"ה ע"א בגט זיל חוש לה מ"מ י"ל בשחרור לא החמירו) ואם כן דילמא מיירי דכתב שטר קדושין ולאחר זמן מסר לה השטר וכיון דעיקר הראיה מנתינת הקדושין הוי כהודה בשעת נתינת השטר קדושין לידה דשחררה משום הכי אינה מקודשת דלו יהא דהודה עתה זה בפנינו הא אינו נאמן למפרע רק על להבא וממילא השטר קדושין שנכתב מקודם הוי כתיבת שלא לשמה דאף למ"ד בגרשתי אשתי למפרע דנאמן על להבא דפלגינן דיבורא מ"מ הכא אם ניפלוג דיבורי' דשחררו עתה ממילא היה כתיבת השטר קדושין קודם השחרור והוי שלא לשמה ור"מ לטעמיה דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם והוי כתיבה לשמה וכנ"ל וצ"ע

והנה לכאורה יש להקשות למ"ש הרי"ף פ"ק דגיטין בהא דאמרינן בדף ט' ע"א ההיא משום דלאו כרות גיטא הוא, היינו כיון דנכתב בשטר זכותו של הרב במה דכתב חוץ מקרקע פלוני לא מקרי כריתות ומבאר שם דלפ"ז גם בפרוש עצמך ונכסיי' קנויים לך חוץ מקרקע פלוני לא מהני, אם כן איך אמרינן בסוגיא דגיטין הנ"ל דיש בלשון הזה לשון שחרור, הא מ"מ כיון שנכתב בו זכותו דהאדון הר"א מקודשת לי לא הוי גט שחרור דבעינן ג"כ כריתות כמו בגט אשה, ונראה לי דדוקא התם דזכות דהרב דהיינו חוץ מקרקע פלוני לענין זה הוי שטרא דהרב דהוי כאלו העבד חזר והקנה לו קרקע פלוני דהיה השטר שייך להרב, ואם כן יש חלק להרב בשטר זה, אבל בשטר קדושין דהמקדש נותן לה שטר, ואם כן לכל מילי הוא שטר דידה הן לשחרר הן לקדושין ואין לו שייכות בשטר ההוא שפיר מקרי כריתות כנלע"ד: תשובה סה

נסתפקתי בהא דקיי"ל בש"ע חוה"מ סי' ע"ה ס"ד אבל אם תבעו חפצים וכו' ועדים מעידים שראו בידו כשנתבע וכו' אם זהו דווקא שראו אותו בידו אז כשנתבע וכפר אבל עתה בשעת העדות אין החפצים בעין אבל אם העדים מעידים שגם עתה הם בעין הוי הילך כי היכי דבהודאת פיו מקרי הילך אף שאינו מחזיר לו מיד או די"ל דדווקא בהודאת פיו דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא למכרו ולהקדישו כמ"ש תוס' והראשונים דהבעלים יכולים להקדיש פקדון שביד אחרים כדמוכח מסוגיא דב"ב גבי קרי מה שאין כן בהודאת עדים כיון דהוא כופר אין הבעלים יכולים להקדיש כמו נגזל דאינו יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו, וכמ"ש תוס' להדיא פ"ק דב"מ בסוגיא דתקפו כהן ואף דהעדים מעידים עליו ויכול להוציאו בדיינים ע"י עדות זו, מ״מ אינם יכולים להקדיש כמבואר פ"ק דבב"מ גבי מסותא דבגזל מטלטלים אף דיכול להוציאו בדיינים א"י להקדישו, הרי חזינן דמקרי אינו ברשות בעלים וא"כ י"ל דלא מקרי הילך כיון דאינו ברשותיה דמרא

ודרך פלפול אמרתי עפמ"ש תוס' שבועות דף מ"ו ע"א ד"ה דטענו כלים וכו' ור"י אומר דאינו ראיה דאיכא לאוקמי כגון שהחזיר לו כבר, ולכאורה דברי תוס' אלו תמוהים הא' דמאי נקטו קושייתם מדקאמר ר"י עד שיהא מקצת הודאה ולא הקשו בפשוטו גם על הת"ק דלמאי צריך תקנת נגזל הא בלאו הכי