רבי עקיבא איגר החדשות רכה

משמע דס"ל דאפילו קנין בסוף לא מהני וכן בב"י סימן רכ"ג מחודש ו' כתב על הרשב"א בתשובה דחולק עליו רבינו האי ע"ש. ועיין במהרי"ל ח"ב בסימן שכתב אההיא דהרמב"ן אני סבור דכל שאר הפוסקים חולקים דכל כי האי הוי צריך לאדועי ע"ש, ועיין בתשובת הר"ם אלשיך סימן פ"ז בשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' י"ג וכיון דהקנה הכל בענין א' הדרן למחלוקת דרבוואתא במקנה לו דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם ביחד דלא קנה כלום, ועיין מרדכי פ' מי שמת, והובא בהגהת ש"ע סי' ר"ג, ובסמ"ע שם כתב דהנך פוסקים ס"ל דקני את וחמור לא קנה כלל, ובמהרי"ט חח"מ סימן נ"ב כתב לדחות הך שיטה להלכה רווחת דקני את וחמור קנה מחצה

ואולם באמת בהג"ה במרדכי שם דהך שיטה ס"ל ג"כ דקנה מחצה, אלא דס"ל לחלק דבנותן לשנים ואחד לא קנה, קנה השני חלקו אבל בנותן ב' דברים לאחד ולא קנה קצת לא קנה כלל, וא"כ בנ"ד הוי ספיקא דדינא, ואוקמינן בחזקת נחלה ובטלה המתנה כנלע"ד בעה"י: תשובה נט

בש"ע אה״ע סימן ד' סק"ט בהג"ה הא דאב נאמן על בנו היינו במי שהוא בחזקת אביו כגון באשתו נשואה, אבל פנוייה שאומרת זהו בן פלוני, והוא אומר שממזר נתעברה, אינו נאמן לפסלו והיא נאמנת עליו להכשירו עכ"ל. מקורו בתה"ד סי' רס"ז וז"ל משום דר"י דנאמן על בן בין הבנים נמי לא מהימן, דנראה דההי' דהמנותא ליתא אלא בבן שנולד מאשתו בההיא האמינתא התורה שיכיר וכו' לאחרים הוא ומאשתו נולד, ומסתמא הוא דלשדיי' אבתרי' וכשהוא אומר דלאו מיניה הוא ומממזר הוא נאמן, אבל בנ"ד דלית ליה לא נשואין ולא קדושין בהך אתתא היאך תיסק אדעתיה דלהאמין במידי הואיל והוא אמר דלאו מיניה הוא וכו׳ מבואר שורש החילוק היכי דמסתמא הוא בחזקת בנו נאמן לומר שמפלוני הוא, אבל היכי דאינו בחזקת בנו רק שהיא אמרה שהוא מיני' נאמן הוא לומר שאינו בנו אבל לא דמפלוני הוא ולא זכיתי להבין דאף בנשואה היכן מצינו דנאמן לומר דמפלוני הוא והתורה לא האמינתו רק לומר בני זה בן גרושה הוא דמחזיקו לבנו או לומר אינו בנו, אבל לומר אינו בנו ומפלוני הוא, זהו לא מצינו, ומה בכך דלפנינו הי' בחזקת בנו הא כיון דמאמינים ליה שאינו בנו, א"כ שוב אינו נאמן דמפלוני הוא, ונימא לדבריך לאו אביו אתה ואינך נאמן עליו וצע"ג. [א"א ב"ה עיין סימן מה שהעלה אחי הרב החריף מו"ה שלמה נ"י דבר יקר בכוונת הנ"י פ"ד דיבמות עפ"י דברי אאמ"ו נ"י הנ"ל.] תשובה ס לק"ק טיצק להרב המאה"ג מו"ה ראובן סג"ל נ"י

על דבר שאלתו בדו"ד שבין יורשי ראובן ובין שמעון חתנו בעסק צוואת ראובן שאמר תנו מנה לפלונית בתי וכוס כסף פלוני, והיה מצוה מחמת מיתה ואח"כ נפטרה בת ראובן ושמעון בא לגבות זה ולירש את אשתו

הנה מקור דין זה באה"ע בב"ש סי' צ' ססקי"ג שהביא בשם תשו' מהר"ם אשכנזי שכתב דבכה"ג הבעל יורשה ולא הוי ראוי, ועיין בגוף התשובה ההיא דפסק כן בנתן מנה ע"ש. אולם מדברי תה"ד סימן ש"ן מבואר להדיא דכל זמן שלא גבתה הוי ראוי ואין הבעל יורשה, ובשו"ת שב יעקב הכריע כתה"ד בחאה"ע סס"י ך, דבנתן מעות שאינו דבר מיוחד הוי מחוסר גוביינא ומקרי ראוי, אם כן בנ"ד בוודאי אין זכות להבעל להוציא המנה נגד דעת התה"ד והשב יעקב. אולם לענין הכוס של כסף דהוא דבר מיוחד בזה בוודאי לא הוי ראוי וכמו שהעלה הש"ך חו"מ סימן רנ"א דאף במטלטלי דמתנת שכיב מרע אם קדמו היורשים ומכרו מפקינן מהלקוחות ע"ש

אמנם לא נתברר בשאלתו אם נפטרה הבת אשת שמעון קודם שמת אביה או אח"כ דנראה ברור דאם מתה קודם בוודאי אין הבעל יורש דבזה שהי' רשות ביד אביה למכרו ולחזור מהמתנה ממילא הוי ראוי. וביותר נ"ל דאף אם זרע קיימא להבת גם כן אינו יכול ליירש דמתנת שכיב מרע אינה קונה רק אחר מיתה ובאותה שעה אין המקבל בעולם. ואף דבספ"ק דגיטין מבואר דבשכיב מרע שאמר הולך מנה לפלוני ומת המקבל בחיי נותן דיתנו ליורשי מקבל, עיין בהר"ן שם דבאמת הניח בתימא דהא מתנת שכיב מרע אינה קונה עד אחר מיתה ואם עמד בטילה וגם יכול לחזור בו. ודעת הרמ"א הובא בטוח"מ סימן קכ"ה דבהולך באמת אינו יכול לחזור אלא אם כן עמד כיון שהוציא המעות מרשותו, ועיין בש"ך שם סק״ל, וא"כ במתנת שכיב מרע דעלמא דיכול לחזור במת מקבל בחיי נותן לא קנה, ומכל שכן בנ"ד לגבי בעל בוודאי הוי ראוי, אך אם מתה הבת אחר מות אביה נראה לענ"ד דהבעל זכה לירש הכוס כסף אבל לא המנה ואם יש לה ז"ק הם יורשים המנה כנלע"ד. תשובה סא עוד לו

ועל קושייתו בטור או"ח סימן תצ"ח עגל שנולד ביו"ט מותר לשחטו אם האם עומדת לאכילה, אבל