רבי עקיבא איגר החדשות קפד

שהרי הברירה ביד המלוה, וגם מסתבר שאם יהא נתלה אך בהכתובה, א"כ מדה"ד לוקה המה יחזיקו בנדוניא והיא תיזון עצמה, ומכ"ש לדידן דפסקינן כא"ג ואך מכח תקנה אתינן עלה פשיטא דאי אפשר לתקן תקנה גרוע כזה ובלי שום ספק אצלי שעד שתסלק כל המגיע לה יש לה מזונות עכ"ל רופ"מ נ"י

ולענ"ד י"ל בהיפוך, דאף לדעת הסוברים דבלשון בני אדם גם נדוניא בכלל כתובה, י"ל דווקא לענין מוכרת או מוחלת, אבל בלישנא דעד שיתנו לך כתובתך דהוא לישנא דחז"ל מתנאי ב"ד והם תקנו בלשון של חז"ל דמצינו כמה פעמים דנדוניא אינו בכלל לישנא דכתובה כההיא דשהתה בבית אביה כ"ה שנים, ובההיא דבכורות ולא האשה בכתובתה, [ובאמת איני מבין כראוי דברי הר"ן בזה דכתב וראיות הרמב"ן אינם מספיקים אלא לומר דנדוניא בכל לשון כתוב' לפיכך מוכרת או מוחלת כתובה הפסידה גם נדונייתה, ואיני מבין כיון דקיימינו עכשיו דלשאר דינים אין נדוניא בכלל א"כ בדינא דשהתה בבית אביה כ"ה שנים, וכן בדין דשבח ולא האשה בכתובה אין נדוניא בכלל לישנא דכתובה, הרי דמצינו בלישנא דחז"ל בפעמים נדוניא בכלל לשון כתובה ולפעמים אינו מכלל, א"כ מניין לנו להכריע לישנא דבני אדם] גם מה שכתב רומעכ"ת נ"י דא"כ מדה"ד לוקה וכו' לא ידעתי מה בכך ודאין לה משכון זה על הנדוניא הלא מ"מ היא בעלת חוב על הנדוניא כמו שאר בע"ח, וכי בשביל שלא כללו חז"ל נדוניא בכלל כפיי' זו דעד שירצו ליתן כתובתך לקתה מדה"ד דמה בכך הא י"ל דנדוניא הוי כמו שאר חוב ואינו נוגע כלל לכתובה ועיקר תקנת חז"ל הי' רק לענין כתובה, גם מ"ש רומעכ"ת נ"י ובפרט למה דקיי"ל כאנשי גליל וכו', לא נראה לי כן דאם נחליט דלדינא דהש"ס גם לאנשי יהודא הי' תלי רק בכתובה ולא בנדוניא במה דאמת אינו במשמע דיש חילוק בזה בין אנשי גליל לאנשי יהודא, אם כן בוודאי אפשר לומר דעכשיו מצד מנהג קבלו עליהם לעשות כמו אנשי יהודא, ומה"ת לחלק ביניהם, לזה נ"ל ברור כדכתבתי דלהפוסקים דענין תובעת כתובתה אין תולה כלל בנדוניא, הכי נמי בנותנין לה היורשים כתובתה

ומ"ש כבודו נ"י דאיך אפשר להיתומים לומר הילך כתובתך הא יכולה לומר מה שקבלתי הוא על הנדוניא, באמת אפשר לומר כן לדינא דמהאי טעמא א"א לסלק לה כתובה ותוספת ולהפסיד מזונותיה, והיינו כל זה היכי דיכולה לגבות גם נדונייתה אבל בנידון דידן דאינה יכולה לגבות נדונייתה, רק שכבוד רמעכ"ת נ"י בא לדון דלגבי מזונות היא מוחזקת ויכולה לומר שעדיין לא נסתלקת לגמרי, בזה אם נידון כדעתי דא"י לאכול בשביל מזונות יאמרו היתומים הלא מה שקבלת ביחד א"א לך להחזיק בשביל נדוניא, דהא אין מגיע לך נדוניא וצריך אתה להחזיק הכל בשביל כתובה ותוספת וממילא אף אם באמת מגיע לך נדוניא שוב אין לך מזונות כנלע"ד

ואודיע לכבודו נ"י את אשר נתחדש לי כעת בדברי תוס' יבמות קי"ח ע"א ד"ה בת ישראל לכהן וכו' מידי דהוי ב' שבילין וכו' ומיהו איכא הכא חדא דאיסורא וכו' וכה"ג לא ילפינן מסוטה, ופשטא מחוסר הבנה, דגם בב' שבילין איכא חדא דאיסורא ואעפ"כ מקילים, ולזה נראה לי ברור להגיה ולמחוק תיבת ומיהו, וצ"ל ואע"ג דאיכא הכא חדא דאיסורא, וכוונתם דיש ראיה מב' שבילין דאף דחד חזקה ממ"נ נסתרה, מ"מ לגבי כל חדא באפי נפשי' אזלינן בתר חזקה, וכדי דלא נימא דשאני ב' שבילין דלאו מדין חזקה אתינן עלה רק מדין ספק טומאה ברה"ר דגזרת הכתוב דטהור, וכזה הקשה ממש הש"ך בנקודת הכסף יו"ד סי' ק"ץ על הטו"ז עיי"ש, לזה כתבו דבכה"ג לא ילפינן מסוטה, והיינו כמ"ש תוס' חולין כיון דחדא מינייהו בוודאי טמא אינו דומה לסוטה ועיקר ההיתר דב' שבילין רק משום דכל חד וחד מוקמינן בחזקתו ואע"ג דבממ"נ א' נטמא א"כ הו"ה הכא כנ"ל ברור

ובהאי עניינא ראיתי במ"ל פי"ב ה"א מהלכות גרושין ד"ה ואני מסתפק וכו' דמסתפק שם בהא דאמרירן יבמות קי"ז ע"ב דלמא ש"ה דרגיש צערא אם זהו דווקא בצירוף דחוששת לעתיד ואנו חוששי' דבאמת לא מת לא בעלה ולא חמיה אבל בידוע בעדים שמת בעלה נאמנת, או דרגיש צערא היינו דשנאה ישינה הוא מהצער שעבר ולעולם שונאת אותה ולענ"ד מלישנא דרש"י קי"ח ע"א במתני' ואע"ג דפקע צד כלתה וכו' מ"מ הא אמרינן לעיל לאו בעלה מת וכו', משמע להדיא דגם למסקנא צריך לזה, וכן יש לדייק מדברי תוס' קי"ט ע"ב ד"ה מ"ט דר"א וכו' דהקשו דמ"מ לפלגו גבי ההיא שמת בעלי וכו' ע"ש, ואם נימא דמכח צער הקודם מכוונת לקלקלה, א"כ לא הקשו מידי דמה בכך דנישאת מ"מ אנו מאמינים באמת שמת בעלה, ומ"מ אינה נאמנת על חמותה, וא"כ מה שאנו מתירים אותה לינשא אין זה מתנגד לגבי איסור חמותה, אע"כ דאם באמת היינו ידעינן דמת בעלה היתה נאמנת על חמותה, גם יש לדייק כן מדברי הש"ס מכח צריכותא בדף קי"ח ע"א דלפי דברי המ"ל הו"ל להש"ס לאצרוכי בפשיטות ובהיפוך דבסיפא רבותא יותר לרע"ק דאף אם באמת מת בעלה א"נ על חמותה, וא"כ במה דמתירין אותה לינשא אין זה סתירה לאיסור חמותה, אע"כ דבמת בעלה באמת נאמנת על חמות' אף דעדיין אינו מתיישב כל צרכו דמ"מ הו"ל צריכותא גדולה דעכ"פ בסיפא ליכא תרתי דסתרי אהדדי דעכ"פ אפשר דמת בעלה ולא מת חמיה, מ"מ אינו קושיא כ"כ, אבל להמ"ל בוודאי יגדל התמיה, אע"כ ברור דרגיש צערא הוא רק משום להבא כנלע"ד: תשובה לב לכבוד ידידי הרב המאה"ג אב"ד ור"מ מו"ה יאקב נ"י

ע"ד שאלת ידידי רומעכ"ת בראובן שירד למקום חמיו בבית הכנסת בתורת משכנתא בנכייתא