רבי עקיבא איגר החדשות קעב

הוא כך, דבמשכון פסידא דהלוה שנאבד משכונו הוא ענין בפני עצמו ואינו נוגע לפרעון החוב, והוי כמו פקדון בעלמא שנתן הלוה למלוה ופשע המלוה דפשיטא דמשום זה לא נפסיד המלוה את חובו, משא"כ באמר תן לנכרי במ"ג דצריך לפרוע לנכרי, בזה אמרינן דאין צריך לפרוע להמלוה דכל דאינו נפטר בפרעון להמלוה ויצטרך לפרוע עוד פעם בין לו בין לאחר לא מחייבינן להלוה לפרוע לו ומש"ה גם באבד שטרו מפסידים להמלוה כיון דפרעון זה עדיין לא אפטר מחיובו דאפשר יצטרך לפרוע שנית, וכיון שכן אין הכרח לחילוק מעכ"ת נ"י דיש לומר אף היכי דהחשש שאחר יגבה ממנו אינו חייב לפרוע כמו במעמד ג'

אמנם נ"ל להוכיח דיש יסוד חילוק כחילוק של מעכ"ת נ"י והיינו דיש להקשות לכאורה בהיפוך דמדברי הרא"ז גיטין הנ"ל מבואר דאלו לא ידע המלוה שיגבו ממנו בדיני עכו"ם לא היינו פוטר להלוה מלשלם לו אף דיפסיד ויצטרך לשלם לעכו"ם, והרי ממה דפרכינן בכתובות דדילמא מפקא עידי הנומא בב"ד אחרינא וגביא דכתבנו לפי דברי הרא"ה דהפרכא גם אמתני' מבואר דגם במקום שא"כ דלא פשעה כלל וכלל אפילו הכי מפסידי' לה מחשש פסידא דהבעל, ובזה אנו צריכים לחילוקו של מעכ"ת דדווקא בההיא דמעמד ג' דהוא אינו מפסיד בידים אלא דהחשש שהעכו"ם יגבה ממנו, בזה לא מפקעינן להמלוה חיובו היכא דל"ש איהו דאפסיד אנפשי', משא"כ בכתובה דהחשש שמא יגבה הוא שנית, בזה גרע כיון דהחשש שהוא בעצמו יפסידנו בידים, וכיון דמוכרחים לחילוק זה ממילא יש לומר הכי לדיני דהיכי דהחשש רק שיגבה אחר מגבי להמלוה באבד שטרו, דאף דחזינן בדינא דמעמד ג' הנ"ל דהיכי דשייך איהו דאפסידה אנפשי' מפסדי' להמלוה חובו, י"ל דדווקא התם דהפסידה דהלוה ברור, אבל באבד דהוי רק חשש בעלמא, י"ל דלא מפסדי' להמלוה בכה"ג, ואף אם נדמהו, עכ"פ היכי דנאבד באונס דל"ש איהו דאפסיד אנפשי' בזה לא מפסדי' היכי דהחשש רק שיגבה אחר דדמי לדינא דמעמד ג' הנ"ל היכי דלא ידע הדין דבדיני עכו"ם מגבינן ממנו, גם יש ללמוד כן מעדותו של השואל צ"צ במנהג בתי דינים דמגבינן על ידי הכרזה, ומה שהכריח הצ"צ ליתן שטר פיצוי, וזהו ל"ש בנ"ד כמ"ש מעכ"ת נ"י לנכון דבממרמי שלנו שכותבין סך מעות בריש מגלתא ואחר כך ברחוק ממנו חותם את שמו, דבזה המוצא יכול לחתוך הסך ולכתוב סך כמה דבעי' ואין קצבה לדבר, מ"מ בוודאי תקנתא דפיצוי לא אלים כ"כ דהיכי דרואים שהמלוה הזה הוא איש עני ואין לו אחיזת קרקעות, ותיכף כשישלם לו בעודו בכפו יבלענה מה"ת נחייב להלוה להאמין להמלוה ע"י שטר פיצוי שלו. אלא וודאי דהצ"צ נקט לה זה בדרך כל מה דאפשר לתקוני לתקנת הלוה להצילו מפסידו עבדינן אבל לא שיהי' עיכב בדבר ואם כן נראה דהדין עם מעלכ"ת נ"י דאם הלוה מאמין להמלוה שלא מכר השטר חוב, ושנאבד ממנו באונס בענין דל"ש איהו דאפסיד אנפשי' דצריך לשלם לו ומכריזים שכל מי שיש לו שטר חוב בחתימת ידו שיביא זכותו תוך ל' יום ובאם לאו יאבד זכותו, כנלע"ד: תשובה כב

בש"ע חוה"מ סי' כ"ט ס"ב העדים שאמרו עדות שקר העדנו נאמני' לגבי עצמן וכו', נלע"ד באם אין להא' לשלם תלי' בפלוגתת הפוסקי' בסוגי' דבב"ק פ"ה דף נ"ג בשור הדיוט ושור פסולי המוקדשין שנגחו דקיי"ל דשור הדיוט משלם מכלל דהאי נקרא כולי' מזיק והאי נקרא כולי' מזיק וכל היני דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי דקיי"ל כר' נתן עיי"ש, ודעת הרמ"א הובא בטור סי' ת"י דהו"ה אם שניהם בני חיובא אלא שהא' ירד מנכסיו חייב האידך לשלם כולו, וה"נ כן הוא דכל א' נקרא מזיק, ואין לחלק דהתם כל אחד י"ל עליו שהוא הזיק דבנגיחתו מזיק בלא סיועת חבירו ועליו שם נוגח, אבל הכא שא"א שהאחד יזיק בעדותו, דבעדות ע"א אין בו ממש ונקרא כל א' חצי מזיק, דהא בפ"ק דבב"ק דף י"ג מבואר דבשור שלמים לר' נתן גובה מבשר נגד אימורים, אף דפשיטא דלא שייך לומר דהשור בלא אימורים הוי נוגח, ואף דמבואר שם דאפשר דלר"נ פטור דדווקא בשור שדחף לבור מחייב דא"ל תורא אשכחית גבי', מ"מ למה שהעלה תוס' בפ"ה דהעיקר להלכה כלישנא קמא דהש"ס דטעמא דר' נתן דכל אחד נקרא מזיק כולו ממילא באמת מחייב באימורי' עיי"ש וה"נ כן בנ"ד

אמנם בהרמב"ם פ"ח מהלכות נזקי ממון פסק דאין משלם בבשר נגד אימוריהם מבואר דס"ל להלכה כלישנא ב' דטעמיה דר"נ דתוראי אשכחית גבך וכן נקט הטעם בפי"ב מהלכות נזקי ממון גבי שור ובור, ואף דפסק בשור הדיוט ושור פה"מ דנגחו דצריך כל אחד לשלם, צ"ל דס"ל להרמב"ם כמ"ש בייש"ש דדווקא בשנים שנגחו יש לקרוא לכל א' שם מזיק, אבל בשור ובור דכל אחד מזיק בענין אחר דזה דוחפו וזה מזיקו בהבל, ופשיטא דזה בלא זה לא הי' ניזק ונקרא כל אחד חצי מזיק ולא מחייב לר"נ אלא מטעם תורא אית לי גבך ומשום הכי באימורי' פטור דהתם נמי שלא הי' אפשר ליגח בלא האימורי' נקרא כל אחד חצי מזיק,. כל זה העלה בייש"ש, וראיה לדבריו משטת הרמב"ם שכתבנו שעולה פסקיו יפה לשטת הייש"ש (וחידוש שלא הרגישו בזה נושאי כליו), ואם כן אפשר לומר בנ"ד גם כן פטור דלא אפשר לקרוא על ע"א שם מזיק ונקרא היזק מכח שניהם והוי כל אחד חצי מזיק ופטור גם לדעת הטור בסי' ת"י שחולק על הרמ"פ וס"ל דדווקא אם אחד פטור מדינא הוא דמשתלם מהב', אבל אם שניהם מחוייבים אלא דלא' לית לי' לשלם פטור הב' עיי"ש, ממילא בנ"ד פטור, ומספק לא מפקי' ממונא.