רבי עקיבא איגר החדשות קנט

להקל בהפ"מ בנשבר מהך טעמא גופא דהוא חומר' להמצא דבר חדש דנשבר דינו כשמוט, גם כיון דאידך פוסקים לא הביאו כן ולא ברור כ"כ הך מלת' דדינו כשמוט ממש אם כן הוי כמו ס"ס ספק נשבר אינו כשמוט וס' לא א"נ, וביותר נ"ל דאם נימא דנשבר סמוך לגוף הוא בכלל שמוטה א"כ הטריפות מצד עצמו מכח השבר והעיכול אם כן בזה יהא מהני בנקשר ויחדיו ידבקו, אלו היה מטרפא בשבר זו לא היה חוזר ונקשר ועד כאן לא כתב הש"ך סי' נ"ה סק"ה לסטריף בשאשיי' אלא למה דס"ל דהטריפות הוא רק מצד עיכול לחודי' בזה דומה לנשבר במקום צומת הגידי' אבל אם נידון לחוש דנשבר הוי כשמוט א"כ גם השבורה בעצמה בכלל הטריפות יש להתיר מכח דיחדיו ידובקו, זולת דניחוש דמכח שנשבר חיישינן שנשמט, מלבד דדבר זה רחוק גם כבר כתבנו דהוי ס"ס ספק לא נשמט וס' לא איעכול, גם נ"ל דזהו בוודאי נסתר מנשבר הגף דלא מצינו מאן דמחמיר דשמטה אלא מחשש שמא תדחוק בשבר לגופה ותינקב הריאה דהא מה"ט כשר בחותך עד מקום השבר וכנ"ל, לזה נ"ל לדון להקל בנ"ד בהפ"מ ואף בנאבד יש להקל כנלע"ד: תשובה ו לק"ק זלאטווע

מה דהקשה רפ"מ בב"מ כ"ד ע"ב ופירש"י ד"ה אימא מישראל נפל לפיכך חייב להכריז ולא אמרינן ינוח כדאמרינן לעיל בר"נ לרבנן עכ"ל דמאי בעי רש"י בזה הא השתא קיימינן דהלכה כרשב"א לפחות בר"נ ולדידי' הוי שלו לגמרי עכ"ל

לכאורה תמוה וגם אנכי עמדתי בזה ועוד תמהתי ממה דאמרינן ש"מ אין הלכ' כרשב"א אפילו בר"כ א"כ ע"כ מדקאמר זיל אכרוז היינו דלרבנן חייב אפי' להכריז וע"כ מתני' דמכשירי' מיירי בטמון או דרשב"א מיירי רק בר"נ א"כ מניין לנו לומר דלפום דחיית הש"ס נשתנה הדין דלרבנן אינו חייב להכריז רק יניח

ונ"ל בהקדם דברי תוס' ד"ה כי קאמר רשב"א בר"נ וא"ת מת צריך לטעם מפני שהבעלים מתייאשים ות"ל דיש לתלו' דמנכרי נפל, וי"ל דאצטריך דאפי' יודע וודאי דמישראל נפל וכו' ולכאור' דבריהם תמוהים מאוד מדהקשו בפשיטו' דת"ל דתלינן דמנכרי נפל ע"כ דפסיקא להו לדינא כך דבכה"ג יש לילך בתר רוב כמו בכל דוכתא ואף בממון כיון דליכא חזקת ממון נגדו וכמ"ש תוס' ב"ב כ"ג ע"ב ד"ה חוץ לנ' אמה, ומעתה לפ"ז הלא כמו כן יקשה באיבעי דהש"ס מי פליגי רבנן עלי' אפילו בר"נ הא האיך אפשר דיהא פליגי וס"ל דלא מייאשי' הא מ"מ נתלי דמנכרי נפל ונצטרך ג"כ לומר דהאיבעי היכי דידוע דמישראל נפל דדלמ' ס"ל לרבנן דלא הוי יאוש דהבעלי' סוברים דדלמא המוצ' יהא ישראל ואף דהדין דהמוצ' יהא תולה דמנכרי נפל מ"מ סברי הבעלים שיחקרו מי המוצא ויבררו בסימן דמהם נפל וכמו דצ"ל לפי שינוי' דהש"ס דלרבנן הדין דיניח וא"ל להכריז ע"כ הסברא הא דאינו מתייאש דסומך שיחקור להמוצא אף שלא יכריזו, ובהיות שכן תמוה לכאורה דמאי דייק הש"ס ממתני' דמכשירי' דמודו רבנן בר"נ דלמא טעמא דמתני' דתלינן דמנכרי נפל אבל היכא דידוע דמישראל נפל דמזה מיירי האיבעי י"ל דפליגי אפי' בר"נ וכמו כן קשה לרבנן אמאי יניח ולא יכריז כיון דידעי' דמישראל נפל וס"ל לרבנן דלא הוי יאוש בעלי' א"כ אמאי לא יצטרך להכריז אע"כ דרבנן מיירי דלא ידעי' ממי נפל ולגבי הכרזה סמכי' דמנכרי נפל הרי מבורר דלרבנן לא תלינן בר"נ דמנכרי נפל וע"כ הטעם דתקנתא דרבנן היא דלא למיזל בזה בתר רוב וכמ"ש תוס' ב"ב שם אם כן כיון דמוכח כן בבירור לרבנן מאין פסיקא להו להקשות לרשב"א דת"ל דתלינן דמנכרי נפל דלמא גם רשב"א ס"ל בזה כרבנן דלולי סברת יאוש לא היינו תולים דמנכרי נפל כמו לרבנן והוא לכאורה תמוה עצומה ובהכרח לדחוק דס"ל לתוס' דתליא זה בזה דלבנן דמחמרי לענין יאוש דאף דהוי ר"נ לא מייאשי הבעלים לתלות שימצא אותו נכרי מחמרי ג"כ דאנן לא תלינן דמנכרי נפל אבל רשב"א דמיקל לענין יאוש דהבעלים מייאשים ומימר אמר דא' מן הרוב ימצאנו ה"נ יש להקל שהמוצא יתלה דמנכרי נפל ועדיין צלע"ג

ומעתה נ"ל לומר דרש"י ס"ל לקושטא דמלתא כדברינו דאם לרבנן לא תלינן דמנכרי נפל ה"נ לרשב"א דלענין זה לא פליגי דפלוגתייהו רק לענין יאוש ולזה היה קשה לרש"י כיון דהש"ס בעי לדחות דהלכה כרשב"א בר"נ דמשמע דפלוגתיי' בר"נ וממילא מוכח מרבנן דלא תלינן בר"נ דמנכרי נפל וה"נ ס"ל לרשב"א אלא דס"ל דזכה בו מדין יאוש בעלים א"כ למאי צ"ל ישראל סכרו ליה הא בישראל סכרו לחוד סגי דמשום זה לא הוי יאוש ולזה נזהר רש"י לתרץ זה באופן זה דהש"ס בעי לומר אף להך אוקימתא דגם לרבנן אין צריך להכריז דלענין חיוב הכרזה סומכינן לתלות דמנכרי נפל מ"ה הוצרך למנקט ישראל סכרו לה דבלא"ה לא הי' חייב להכריז רק יניח כנלע"ד ברור בעז"ה: תשובה ז עוד לו

מה דהקשה רומע"ל בדברי תוס' קידושין נ"ה ע"ב ד"ה מ"ש ודלמא וכו' הא סמיכא לא מעכבא וכו' הא בחגיגה דף ד' ע"א ד"ה אלא טומטם וכו' כתבו תוס' דלכתחילה אין לנו לתקן קרבן כדי לבטלו מסמיכה והביא ראיה מסוגי' מפורשת פסחים פ"ט גבי ה' שנתערב עורות פסחיהן וכו' וכ"כ תוס' ג"כ בשבת פ' ר"א דמילה זהו תורף קושייתו.