פרישה, חושן משפט תכד:ב

החובל בחבירו כו' משנה שם וז"ל הרמב"ם בפ"ז דהחובל והרי החובל מקלקל הוא וכל המקלקלין בשבת פטורין מן המיתה ולמה נחשוב זה החובל לעון שיש בו מיתת ב"ד הואיל ועשה נחת רוח ליצרו הרע בעת שחבל בחבירו הרי הוא כמתקן עכ"ל וכתב המ"מ שם דזה למד מהגמרא ושמה"ט פסק הרמב"ם שהחובל בחבירו חייב אף ע"פ שא"צ לדם: אבל החובל בי"כ כו' שאין בו מיתה אלא כריתות ומלקות ע"ל בסי' ש"ן: ומש"ר דהא רבייה קרא לתשלומין ר"ל דאין לוקין אלא משלמין והכי איתא בפ' אלו נערות אהא דאר"י כל היכן דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקי לקי ממונא לא משלם והרי חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי ואפילו אתרו ביה ומשני בפירוש ריבתה תורה החובל בחבירו לתשלומין דכתיב כאשר עשה כן יעשה לו כן ינתן בו ל"ל דבר שיש בו נתינה ומאי ניהו ממון ע"כ (וכבר כתבתיהו לעיל בר"ס ת"ך) ורבי' נקט כאן י"כ לרבותא וק"ל: