פרישה, חושן משפט תכ:יט

וכאשר ידונו צריכין לשער כו' שם דף צ"א איבעיא דאיפשיטא הוא דדינא כמו דאמרינן למיתה שנאמר באבן יד או באגרוף אשר ימות בו ואם אין בו כדי היזק כזה אמרינן מכה בידי שמים היא: אבל בבושת א"צ אומד שהרי כו' ר"ל כוונתו דעל חבלה גדולה הנעשית ע"י עץ קטן חייב בבושת כאילו ועשתה אותה חבלה ע"י עץ גדול (וכ"כ בש"ע בסכ"ה) וראיה מרקיקה שחייב בבושת גדול אע"פ שהבושת באה לו על ידי (קנין) [ענין] קטן שעשה בו הרקק וכ"כ הרמב"ם בפ"א דחובל ע"ש ולא כי"מ דדוקא בושת הבאה ע"י מעשה דאין בו ד' דברים חייב בכל דהו ולא בבושת שבאה ע"י חבלה ודוק: