פרישה, חושן משפט שצג:ב

אבל אם אכלה מהם כו' פטור בעל הפירות מפרש בגמרא משום דהו"ל שלא תאכל וכתב הרא"ש כו' כיון שבמתכוין מביאה עליה דבר שמזיקה אין ראוי זה להתחייב בכך דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה לשמרה מזה דמילתא דלא שכיח הוא שתאכל הבהמה יותר מדאי ותזיק לה ועל בעל החצר מוטלת שמירה זו שהוא מצוי בחצר ואם יראה שבהמתו אוכלת יותר מדאי יש לו למנעה ובכאן לא חילק רבינו בין עושה בחצר דבר צניעות או לא דכיון שלא ברשות נכנס ולא ידע בעל החצר שיכול לעשות דבר צניעות לא שייך לומר שסילק נפשו ויצא: