פרישה, חושן משפט שלד:ג

לפיכך אם שכרו להשקות שדהו ובא מטר בלילה כו' בכאן לא חילק רבינו בין הראה לפועלים ללא הראה והטעם משום דדוקא בששכרה לחפור בסתם ומטר אינו מעכב כ"כ מלחפור ומש"ה כי לא הראה להם מקודם לא היה להן להעלות על לב שיהיה להם מניעה לחפור מחמת המטר אבל בעל הבית שהיה מכיר שדהו היה לו להודיען מה שאין כן בהשקאה שסתם מטר מלאים היאורים ותו אין צריך להשקות (מה) [מש"ה] לא היה להן לבא וכ"כ תוס' בשינויא בתרא ותפסו רבי' לעיקר ונראה שגם. הרמב"ם שכתב בפ"ט דשכירות בדין ד' דינא דהשוכר את הפועל להשקות ולמחר מצאוהו מלא מים עם דינו דשכרו לחפור כו' בבא א' ועל שניהם כתב אם לא ראה בע"ה השדה מאתמול פסידא דבע"ה כו' היינו דווקא בשמצאוהו למחר שנתמלאו מים ואז פשיעותא היא דאיכא למימר שכבר היה משא"כ כשנתמלא מחמת מטר הלילה: אבל הפועל אינו מכיר השדה אפי' הוא מן העיר דבדוולא לא היה להם לפועלים למידע מנהג שדהו שיהיה די לה בעליות הנהר לאפוקי כי אפסיק נהרא דידוע לכל פסיקת נהרא שאין לשם שדה השקאה וק"ל: