פרישה, חושן משפט רסט:ז

ואם אמר תנה לי ונטלה כו' קנה אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל בעלמא דכל האומר תנו כאומר זכו דמי וכמ"ש בשמו לעיל (סי' רמ"ג ס"ד וסי' קכ"ה) שאני התם כיון דאיכא דעת אחרת מקנה אותו אנן אמדינן לדעתיה דניחא ליה דליקני מהשתא משא"כ כאן שראובן אומר לשמעון תנה לי נמצא שעשאו שליח ליקחנה וליתן אותה לידו ולא לזכות בשבילו והרי שמעון אומר אמת שהגבהתיה כדי ליתן אותה לך דמ"מ לא קנאה ראובן עד שיתנו לידו שכך א"ל תנה לי ועכשיו אני חוזר בשליחותי ואיני רוצה ליתנה לך נ"י: ואח"כ אמר זכיתי בה כו' לא אמר כו' דאף לפי דבריו שזכה בה לעצמו תחילה כיון שנתנה לו אמרינן ודאי לשם מתנה נתנה לו נ"י ע"ש: