פרי יצחק חלק א לב

הרמב"ם הטעם דלפיכך מתפללין של שבת בע"ש ושל מוצ"ש בשבת משום דתפלת ערבית רשות אולם למ"ד תפלת ערבית חובה אין להתפלל של מוצ"ש בשבת כנ"ל לפ"ז מיושב שפיר דהנה שם בסוגי' פריך לרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית והאמר רב תפלת ערבית רשות ומשני לדברי האומר חובה קאמר ע"ש ולפ"ז הרי א"א לומר דלעולם ס"ל לרב תפילת נעילה ביום אלא דרב לטעמיה דס"ל כר"י ומצלי של שבת בע"ש וא"כ גם זמן תפלת ערבית הוא ביום ולכך תפלת נעילה פוטרת של ערבית דהא רב קאמר לדברי האומר חובה ולדידיה אין להתפלל של מוצ"ש בשבת וה"ה לא של מוצאי יוה"כ ביוה"כ ולכך הוכרח הגמ' לומר דס"ל לרב דתפלת נעילה זמנה בלילה ולכך פוטרת של ערבית שוב מצאתי בהגהמ"י בפ"ג מה' תפלה שכתב ז"ל ול"נ דאין לדקדק מזה דאית ליה לרב דתפלת נעילה בלילה מדקאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית שהרי גם זמן תפלת ערבית ס"ל שזמנה ביום מפלג המנחה ואילך כדאיתא בפ' תפ"הש דרב צלי של שבת בע"ש כו' ע"ש אולם דברי הגה"מי צע"ג דהא בגמ' מוכח בהדיא דס"ל לרב תפילת נעילה בלילה דהא להכי מוקי לה כתנאי דפליגי אי תפילת נעילה זמנה ביום או בלילה דלא תקשה לרב מהברייתא ומשום דס"ל לרב תפילת נעילה בלילה ולהכי פוטרת של ערבית וכפרש"י

והנה בברכות שם רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס כו' ת"ש דאמר ר"נ אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכן אמר ר"י אמר שמואל מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס ע"ש והנה לענין הבדלה כתב הטור בסי' רצ"ג דר' יאשיה מצלי של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס ופי' רב האי גאון כגון שהיה להם שום אונס שלא היה להם יין להבדיל במוצ"ש או שהיו צריכין להחשיך כו' כ' דבר פשוט הוא שלא היו ממהרין כו' אם לא בשביל אונס ע"ש. וכתב הב"י דמש"כ הטור ופי' רבינו האי כ"כ התו' והרא"ש והר' יונה והמרדכי בר"פ תפלת השחר וכ"כ בשו"ע בסי' זה דמי שהוא אנוס כו' ולהבדיל כו' ע"ש אולם לענין קדוש נראה מדברי הפו' שיכול לקדש מבעוד יום אפילו לכתחילה בלא אונס ועי' בטור סי' רע"א ובב"ח שם שכתב שהוא גם מצוה להקדים קדוש על היין מבעוד יום משום להוסיף מחול על הקדש ועי' בשו"ע סי' זה ובמג"א ס"ק ה' ע"ש

אכן צע"ג על הפוסקים שלא הביאו דברי בה"ג בזה וע"ש בה' קידוש שכתב וז"ל והיכא דפשיטא ליה מילתא דלבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושי עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא אי נמי יתיב קא שתי בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא מקדש מבעוד יום ואע"ג דאיכא עדנא טובא ולאורתא כד אתא לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו וב"ב ע"ש וכ"כ בה"ג שם לענין הבדלה דאם פשיטא ליה דלאורתא לית ליה חמרא מבדיל מבעוד יום ע"ש. ומתבאר מדבריו דס"ל דגם לענין קדוש אין לקדש לכתחילה בע"ש מבעוד יום אם לא במקום אונס כגון שלא יהיה לו יין לקדש בלילה וכן בספר אור זרוע בה' ערב שבת הביא דברי בה"ג הנ"ל ועי' בשילטי הגבורים בברכות שם ועכ"פ צ"ע על הפו' שלא הביאו שי' בה"ג בזה

ונראה לה"ר לשי' זו מפי' הרי"ף ג"כ דהנה בפסחים (דף ק"ה) מבואר תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא הוה קאי עלייהו רב המנונא סבא אמרו ליה זיל עיין אי נגה יומא ניפסוק ונקבעיה לשבתא אמר להו לא צריכתו שבתא קבעה לנפשה דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ע"ש ועי' ברי"ף שכתב ולא צריכו למידק אי חשיכה למיקבעה משום דהיא קובעת נפשה הואיל וספק חשיכה כו' פריסו מפה וקדישו כו' ועי' בר"ן דאמרו ליה פוק חזי אי נגה יומא כלומר אם לילה הוא לגמרי ואמר להו לא צריכיתו דהכי אמר רב כו' כלומר שיכול לקדש כיון שהוא ביה"ש ועי' בצל"ח שהביא דברי הרי"ף וכתב דמדבריו למדנו שהמה חשבו שאין לקדש עד שחשיכה והתיר להם ר"ה משמיה דרב לקדש גם בספק חשיכה ומשמע שעכ"פ קודם ספק חשיכה בעוד יום אין לקדש. והדבר תמוה והרי הלכה רווחת ומפורש בשו"ע סי' רס"ז דמפלג המנחה יכול להתפלל ולאכול מיד ובע"כ שמקדש קודם ולא מצינו חולק בזה והוא ג"כ גמ' מפורשת בברכות מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס ע"ש בצל"ח ולכן נראה לענ"ד ברור לישב דברי הרי"ף ע"פ שי' בה"ג הנ"ל דהא דמבואר בגמ' דאומר קדושה על הכוס מבעוד יום היינו דוקא היכי שיש לו אונס כגון שלא יהיה יין לקדש בלילה אבל בלא אונס אין לקדש מבעוד יום כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר פי' הרי"ף דתלמידי דרב לא היה להם שום אונס לכך אמרו ליה לר"ה זיל עיין אי נגה יומא והיינו אם לילה הוא לגמרי והיינו משום שהמה חשבו דבלא אונס אין לקדש לכתחילה מבעוד יום אפילו בספק חשיכה עד שחשיכה ממש ואמר להם רב המנונא משמיה דרב דעכ"פ בספק חשיכה יש לקדש אפילו לכתחילה בלא אונס כלל וז"ב. ואפשר דבאמת מגמ' זו הוציא בה"ג למש"כ כנ"ל ועכ"פ מבואר מזה דבספק חשיכה גם לשי' בה"ג יכול לקדש אפילו לכתחילה אבל מבעו"י הרי מבואר מדברי בה"ג ופי' הרי"ף דאין לקדש לכתחילה בלא אונס

והנה בספר מעשה רב סי' קי"ז לשון הרב המאוה"ג מוהר"ח מ"ץ עי' סי' רע"א במג"א סק"ה ונ"ל דאם רוצה לקבל שבת מבעוד יום ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות אמר ר"נ מתפלל כו' ואומר קדושה על הכוס משמע דוקא כשמתפלל תחילה אז יכול לקדש מבעו"י וכן מצאתי ברר המתפלל כו' בע"ש מבעו"י מקדש נמי על הכוס מבעו"י משמע דוקא כשמתפלל תחילה ע"ש. ולפ"ז אפשר לישב פי' הרי"ף דמשום שלא התפללו עדיין הרי אין לקדש מבעו"י והיו סבורים שאין לקדש אלא כשחשיכה כנ"ל. שוב מצאתי להפרמ"ג סי' רצ"ט שכתב דלדעת הרי"ף קודם ביה"ש אסור לקדש כו' ורב צלי בע"ש תפלה שאני הא קידוש על הכוס ביה"ש דוקא ע"ש ודבריו צ"ע ולכאורה נראה שזה כוונתו כנ"ל ולכאורה אפשר לפרש גם שי' בה"ג ע"פ הנ"ל אולם בבה"ג לא משמע כן גם עיקר הדבר לא נראה כן מדברי הראשונים. ועי' בחי' הריטב"א בחי' תענית (דף יג) ובחי' ר"ה (דף ט' ע"ש) שכתב ותו' זה אינו בדברים כו' אלא בדברים של קדושת היום או בקידוש או בתפילה

ומה שדקדק הגאון מהא דמבואר בגמ' מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס משמע דוקא כשמתפלל תחילה כנ"ל אין מוכרח כ"כ כמובן מיהו בכ"ז נראה לישב דהנה בעיקר הדבר דמיבעיא בגמ' רב מצלי כו' אומר קדושה על הכוס או אינו אומר כו' צ"ל הא דמיבעי להו בקידוש היינו משום דקידוש הוא מן התורה משא"כ תפלה והא דמסקינן באמת דיוכל לקדש מבעו"י קודם הלילה צ"ל משום דתוספת שבת הוא דאורייתא לכך כיון שמקבל עליו תוספת שבת יוכל לקדש מבעו"י ועי' ברא"ש שכתב דלענין מצה היה אומר הר"י מקורביל שאין לאכול עד שתחשך ומשום דכתיב בפסח בלילה הזה ולילה ממש בעינן ומצה איתקש לפסח ולא שייך כאן תוספת ולפ"ז גב' קידוש דכתיב זכור את יום ודרשינן זכרהו בכניסתו כו' יוכל לקדש בתוספת שבת וכ"כ בס' אור זרוע ע"ש וכ"ה בשיטה מקובצת ברכות ואם תשאל וקדוש דאורייתא היכי מצי למימר מבעו"י הא אמרן דתוספת מחול על הקדש דאורייתא ע"ש ועי' במרדכי בפ"ב דמגילה ע"ש. והנה המג"א בסי' רע"א סק"א כתב דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר דהא דאמר ר"נ מתפלל חדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס רבותא קמ"ל דאף שהתפלל מבעוד יום מ"מ יוכל לקדש ג"כ ומשום דאם יתפלל בלילה הרי יהיה יוצא יד"ח קידוש מן התורה בתפילה שיאמר בעיצומו של שבת ממש ולענין קדוש על הכוס דרבנן בודאי יוצא מה שמקדש מבעו"י ולכך קמ"ל דאף בשכבר התפלל ג"כ מ"מ יוכל לקדש ג"כ מבעו"י דיוצא