פורת יוסף (שלופר) קסב

נאסר החלב משום נבלה וא"כ כיון דבבישול לא נאסר החלב משום בב"ח א"כ אף בכבוש אף דבזה באים בב"א האיסור נבלה ואיסור בב"ח אעפ"כ י"ל דלא אסרו חכמים כבוש רק במקום דאסורה מן התורה בבישול בזה גזרו חכמים כבוש אטו בישול אבל במקום דמותר ע"י בישול בזה לא אסרו כבוש אמנם ז"א דאכתי תקשה לשמואל לשיטתו דס"ל בחולין (דף קי"ג) דגדי לרבות את החלב גדי לרבות את המתה וא"כ לדידיה חל איסור בע"ח על איסור נבלה א"כ אכתי תקשה אמאי לא אסרוה בהנאה משום בב"ח.: טז והנ"ל ליישב די"ל דלשמואל לשיטתו דס"ל במס' עו"ג דמין במינו במשהו אין אנו צריכין לשנויי דלכך אסרו גבינות של עו"ג מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה דלשמואל לשיטתו בלא"ה ניחא דהנה לכאורה קשה מאי מקשה ר', ישמעאל לר"י במתני' אהא דקאמר דלכך אסרו גבינות של עו"ג מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עו"ג א"כ למה לא אסרוה בהנאה הא י"ל דלכך לא אסרו בהנאה דלכאורה קשה אמאי אסרו גבינות משום דחיישינן דילמא העמיד בקיבת עגלי עו"ג הא יש להחלב חזקת היתר דקודם שנעשה גבינות היתה מותרת וא"כ צריכין לאוקמא אחזקת היתר דלא יצאת מחזקתו הראשונה אמנם י"ל דזה לא הוי חזקה משום שלא נתבררה מעולם דהא קודם שהעמיד הי' לנו חשש על החלב עצמה שמא מן הטמאה הוא דלכך אנו אוסרין חלב של עו"ג רק דאח"כ כשהעמיד ונעשה גבינות אז נתברר שלא היה חלב טמא דהא חלב טמא אינו נקפה וכן מבואר בפי' רש"י (דף ל"ד) בד"ה מפני מה א"כ הא לא הי' לה חזקת היתר מבוררת מעולם וכה"ג לא הוי חזקה כמו שכתבו התוס' בחולין (דף י"א) גבי גבינות של טרפה דל"א כיון שחיתה יב"ח ונתברר לנו שלא היתה טרפה קודם היב"ח נעמידה על חזקתה שאינה טרפה, משום דהוי חזקה שלא נתבררה מעולם דבכל שעה איכא לספוקי דילמא טרפה היא רק דאח"כ כשחיתה י"ב חודש נתבררה שלא היתה טרפה למפרע כן ה"נ הא מעולם לא היה להחלב חזקת היתר מבוררת דמעיקרא היתה אסורה משום חלב טמא רק דאח"כ כשהעמיד אז איגלאי מילתא דלא הוי חלב טמא דחלב טמא אינו נקפה א"כ הא השתא נופל הספק דילמא העמיד בקיבת עגלי עו"ג א"כ הא לא הי' להחלב חזקת היתר מבוררת מעולם לכך לא הוי חזקה כן נ"ל אף דיש לחלק קצת: א"כ כ"ז לענין איסור אכילה אבל לענין איסור הנאה הא ה"ל חזקת היתר מבוררת דמותרת בהנאה דהא חלב טמא מותר בהנאה וא"כ אף דחיישינן דילמא חלב טמא הוא מ"מ החלב קודם שנעשה גבינות היתה מותרת בהנאה ועתה כשנעשו גבינות נופל הספק דילמא אסורים בהנאה משום דהעמידן בקיבת עגלי עו"ג א"כ הא צריכין לאוקמא אחזקת היתר הנאה ולא יצאתה מחזקתה וא"כ לכך אינו אסור אלא באכילה אבל לא בהנאה ומאי פריך ר' ישמעאל אמנם י"ל דכיון דלענין אכילה ליכא חזקה ואסורה מספק משום דהעמידן בקיבת עגלי עו"ג א"כ כיון דלענין אכילה אסורה מספק ומחזקינן שהעמיד בקיבת עגלי עו"ג א"כ ממילא הא אסורה בהנאה דא"א לעשות תרתי דסתרי דלענין אכילה תהי' אסורה משום דהעמידן בקיבת עגלי עו"ג ובהנאה תהיה מותרת דכיון דאסורה באכילה ע"כ אסור בהנאה ג"כ דא"א למיפלג הנאה מאכילה דהנאה נגרר אחר אכילה ופריך שפיר אמאי לא אסרוה בהנאה: וא"כ א"ש דכל זה לר' ישמעאל אבל לשמואל לשיטתו דס"ל במס' עו"ג (דע"ג) הנ"ל ובפסחים (דף כ"ט) דמין במינו במשהו והנה הריטב"א בעו"ג הנ"ל הביא מה שהקשה הראב"ד דלר' יהודה דס"ל מין במינו במשהו א"כ כל תקנת חז"ל דיי"נ במשהו וכן שאר דברים שהחמירו חכמים במב"מ כגון דשיל"מ וכדומה ללא צורך הוא דהרי בכל התורה מב"מ לא בטל ותירץ דר"י אינו סובר דמב"מ לא בטל רק לענין איסור אכילה ולא לענין הנאה כיון דחידוש הוא ולא ילפי' הא מדם הפר ודם השעיר וא"כ לפ"ז הא י"ל דבאמת לשמואל דס"ל דמב"מ במשהו י"ל כתי' מתני' מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עו"ג וא"ל דא"כ אמאי לא אסרוה בהנאה הא י"ל דלכך מותר בהנאה משום שמעמידין אותה בחזקת היתר הנאה כנ"ל וא"ל דא"כ דכיון דאסור באכילה משום דחיישינן דהעמידן בקיבת עגלי עו"ג א"כ ממילא מוכרחים לאסור בהנאה ג"כ דא"א לעשות תרתי דסתרי דכיון דאסור באכילה ממילא אסור בהנאה ג"כ ז"א דהא לשמואל משכחת לה דתהיה אסורה באכילה ולא תהיה אסורה בהנאה כגון שהיה בהחלב שבהעדר ששים נגד חלב הקיבה דבאכילה אסורה משום דמב"מ במשהו אבל לענין הנאה בטל בששים ומותרת בהנאה וא"כ כיון דמשכחת לה שיהי' חלוק אכילה מהנאה דתהי' אסורה באכילה ומותרת בהנאה א"כ אף דרוב פעמים ליכא ששים בהחלב שבעדר נגד חלב הקיבה דהא לכך אסרו גבינות של עו"ג מ"מ כיון דמשכחת לה שתהי' אסורה באכילה ומותרת בהנאה א"כ שוב לא הוי תרתי דסתרי דהא בעצם לא סתרי אהדדי וא"כ כיון דל"ש לומר דא"א לעשות תרתי דסתרי א"כ שוב מותרת בהנאה משום דהיה לה חזקת היתר מבוררת אבל באכילה אסורה דלא הי' לה חזקת היתר מבוררת: וע"כ צ"ל דהא דמשני שמואל משום דמעמידין אותה בעור קיבת נבלה הוא אף להחכמים דר"י דס"ל מב"מ בס' א"כ הא א"א לומר כהך תירוצא לכך משני דיהא ניחא אף להחכמים דלכך אסרו גבינות של עו"ג מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה והם יסברו דאין איסור חע"א לכך לא אסרוה בהנאה משום בב"ח כנ"ל אבל לשמואל לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו א"כ אף דס"ל דאיסור חע"א אעפ"כ ניחא הא דלא אסרוה בהנאה משום דלשיטתו בלא"ה ניחא ואין צריכין לאוקמא משום דמעמידין אותה בעור קיבת נבלה הרי דמוכח מזה דאף דלענין איסור הנאה הוי בחזקת היתר ולענין איסור אכילה אסורה מספק אעפ"כ הספק דאיסור אכילה מכריע להאיסור הנאה משום דההנאה נגרר אחר אכילה א"כ מכש"כ בנידון דברינו הנ"ל בשוחט לעו"ג דהודאי איסור אכילה מצד מה שמחזיקינן ששחט לעו"ג גורר האיסור הנאה ג"כ ואסורה בהנאה משום תקרובות וא"כ הא מוכח כהר"ן דהשוחט לעו"ג אף דלא אסר לה מ"מ לא שרי לה ויש לי בזה אריכות הרבה ואכ"מ: