פורת יוסף יד

נקשרו איבריו בגידין כו' יע"ש אעפ"כ מצי חל איסור אמ"ה על איסור בשר אדם דאמ"ה מצטרף בשר גידים ועצמות וחל על חצי שיעור דבשר אדם כו' ועיין (בפרק שמיני) מהלכות אלו שכתב המ"ל בשם הרשב"א דג"ה נוהג אף באדם אף לפי שיטת הר"מ דבשר אדם אסור מן התורה מ"מ מצי חייל דהר"מ פסק אכלו ואין בו כזית חייב ומצי חייל איסור ג"ה אאיסור בשר אדם אחצי שיעור ובחדושינו במסכת חולין נאריך בזה בעזה"י:

כלל ו מילתא דאתיא במה הצד אי הוה מה מצינו או חשיב ק"ו והוא נובע מסוגיא דחולין (דף קט"ו ע"ב) ובפסחים (דף כ"ה ע"ב) דקאמר ק"ו מערלה כו'. כתב של"ה בסוף ספרו שמקצת אומרים דחזר מדין ק"ו והוה מה מצינו ע"ד משל שאמר יהודה ק"ו מראובן מה לראובן שיש לו חומרא פלונית שמעון יוכיח מה לשמעון כו' הצד השוה שבהן שיש להם חומרא מיוחדת אף יהודה וא"כ הוה מה מצינו והשל"ה השיג על זה ואמר דהק"ו חוזר לאיתנו ככחו אז כן כחו עתה כי עיקר הילפותא מראובן והיוכיח הוא לבטל הפירכא יע"ש:

ואני נתקשיתי בזה לפי כת הסוברים דמה הצד מה מצינו הוא א"כ מה פריך שם בחולין דף הנ"ל תניא איסי בן יהודה אומר מערלה מה לערלה חמץ יוכיח מה לחמץ כו' כלאי הכרם יוכיח ופריך לייתי במה הצד כו' יע"ש ומאי קושיא והא התוס' כתבו שם דמכלאי כרם גרידא הוה מצי למיליף במה מצינו אלא דניחא ליה בק"ו וא"כ מאי קושיא נילף במה הצד הא הוה מה מצינו וניחא ליה למילף בק"ו ואם כוונתו להקשות כן טפי הוה ליה לאקשוי דנילף חדא מחדא מכלאי כרם גרידא והנה יש ליישב זאת דהמקשה על כרחך היה סבור דלכלאי הכרם נמי איכא למיפרך שכן לא היתה להם שעת הכושר כדפריך אח"כ ומיהו קודם שחידש לו רבא הך כללא דחדא מתלת אי הדר דינא פרכינן פירכא כל דהו היה סובר דבאמת כדפרכינן מה לכלאי הכרם כו' הדר דינא וא"כ איך שיהיה הוא מה הצד ופריך שפיר למה לי למימר כ"ה יוכיח חדא מתלת במה הצד לייתי חדא מתרתי במה הצד וחדא מחדא מכ"ה ליכא למילף לפום סברא דהשתא דאיכא למיפרך שכן לא היתה להם ש"ה משא"כ באמת דחידש לו כלל דהכי אמר רב מרדכי משמי' דרב אשי חדא מתלת אי הדר דינא פרכינן פירכא כל דהו א"כ פריך שפיר וליפרך מה לכ"ה שכן לא היתה להם שעת הכושר דליכא למימר הדר דינא דא"כ איכא למיפרך מה להנך שכן גידולי קרקע כו':

ומה מאד נוראות נפלאתי על הרב הגדול בספרו פני יהושע במסכת פסחים שהקשה עלה דהך דפריך ואם איתא לפריך מה לכלאי הכרם שכן לוקין שלא כדרך הנאתן והקשה נימא הדר דינא וח"ו לומר שנעלם ממנו סוגי' זאת דאי הדר דינא פרכינן פירכא כל דהו שכן גדולי קרקע כו' ובזה אפשר לומר מה שכתב רש"י ז"ל שם בחולין וזה לשונו לקמן פריך למה לי כ"ה תוכיח נימא הדר דינא ועוד פריך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה ש"ה וכי כי רוכלא ליזל וליחשוב אבל הנראה כונתו דמקשה לקמן לימא הדר דינא הא ניחא למילף בק"ו וע"ז אמר ועוד פריך מה לכלאי כרם כו' וע"כ היה המקשה סובר דהדר דינא ופריך שפיר כו'. ובחדושינו למסכת חולין ופסחים אנופף ידי בזה בעזה"י:

כלל ז יבאר מדת ק"ו מצינו ק"ו אף דסוף דינא הוה מה מצינו אכתי ק"ו בתוקפו עומד כי ההיא דחולין אף דסוף דינא הוה מה מצינו דיליף מכ"ה וכלאי הכרם הוה נעבדה בו עבירה כמ"ש מהרש"א ז"ל שם בחולין ובפסחים על מה שכתבו התוס' מכ"ה הוה מצי למילף במה מצינו כו' יע"ש אפ"ה היה ק"ו דהיוכיח אינו אלא לבטל הפירכא ועיקר הק"ו מן הראשון כמו לעיל גבי מה הצד דחשיב ק"ו גמור כו' לשיטת של"ה ז"ל יע"ש היטב והוא נלמוד ממסכת סוטה דיליף ק"ו שני עושה שלישי בק"ו מטבול יום יע"ש ברש"י שאף דסוף דינא מה מצינו כתב שם רש"י דהוה ק"ו דבהסתלק הפירכא הק"ו חוזר לאיתנו:

כלל ח יבאר הא דאמרינן במס' חולין (דף קט"ז) כל מה הצד מגופו פרכינן מעלמא לא פרכינן כו' והנה לאותן הסוברים דמה הצד הוה מה מצינו יש ליתן טעם דמש"ה