פורת יוסף קז

פרק שני האשה שנארמלה האשה שנתארמלה או שנתגרשה הוא אומר אלמנה נשאתיך והיא אומרת לא כי בתולה הייתי אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרועה כתובתה מאתים כו' עכ"ל. הנה מסתימת לשון רש"י ז"ל שפירש הוא אומר אנתגרשה קאי ובאלמנה היורשים טוענים עמה. משמע שהיורשים גדולים הן וטוענין ברי דאביהם אלמנה נשא והוה כמו אביו לכל מילי דכי האי גוונא בטוען היורש בודאי חמשין ידענא וחמשין להד"מ או פרעתי דנשבע מן התורה כיון דהוא טוען ברי כמו שיתבאר לקמן בעזה"י וכן מוכח דהיורשים בעצמם טוענין עמה דאם לא כן אלא שהבית דין טוענים בשביל היורשים כל מה דהוה אביהן מצי למיטען דאם כן למאן דאמר דמוקי מתניתין במקום שכותבין כתובה ונאמן ליטען פרעתי כשאין שטר כתובה בידה אמאי נאמנת כשיש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע נימא אילו היה אביהן קיים הוה טען פרעתי אלא על כרחך דהיורשים טוענים בעצמם ברי דליכא מיגו דאי בעי אמר פרעתי דהוה מיגו במקום עדים כמה שכתבו התוס'. אמנם מצאתי בריטב"א שכתב בשם הירושלמי עלה דהך מתני' שהיורשים טוענים ופריך נימא אילו הוי אביהן קיים היה טוען פרעתי ומשני כשהודה אביו קודם מותו דלא פרע לה הכתובה וא"כ איירי שהבית דין טוענים ליורשים כל מה דהוה מצי אביהן למיטען עוד כתב בשם הירושלמי וניחוש שמא אלמנה מן הנשואין ולא נבעלה הדא דתימא אלמנה מן הנשואין אין יוצאת בהינומא והדר פריך וניחוש שמא מוכת עץ ר"ל דהלכתא כרבנן מוכת עץ לא שכיח כו' עכ"ל היינו לשיטתו דפירש דהבית דין טוענים ליורשים כו' משא"כ אי היורשים טוענים כו' אין כאן קושיא דהוי מיגו במקום עדים. ומה שהקשה עוד וליהוי יום רביעי ראיה כו' ומשני באדם בטל דנישאת באלמנה נמי ליום רביעי כו' ובמה שכתב לעיל יש לתרץ דודאי באלמנה מן הנשואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה דבלא קדש ובעל לאלתר דודאי דיש לה טענת בתולים כדמסיק לעיל (בדף י"ב) דלענין לאוסרה על בעלה נאמן יעוין שם בתוספת וא"כ על כרחך ניסת ברביעי משום טענת בתולים כו' אבל הינומא ראיה כמ"ש לעיל וק"ל:

ומה שפירש הריטב"א ז"ל דהבית דין טוענים ליורשים כל מה דהוה מצי למיטען אביהן היינו דאל"כ לא הוה מקשה הירושלמי מההיא דמ"ע וגם מה שתירץ דמוכת עץ לא שכיח היינו דאין הב"ד טוענים בשביל היתומים דבר שלא שכיח כו' אבל הוא בעצמו מצי טעין אלא דהוה מיגו במקום עדים ואף דלר"ג על כרחך מוכת עץ שכיח הוא דסבירא ליה במשארסתני נאנסתי דנאמנת דאית לה מיגו דמ"ע כמו שיתבאר לקמן מ"מ לגבי ב"ד אפשר דהוה מילתא דלא שכיחא דהב"ד אין טוענים אלא דבר שהוא פשוט לכל כו' ועיין עוד לקמן מה שאכתוב בזה ודוק:

ודע דעלה הך דירושלמי וליהוי יום רביעי ראיה מביאו הגהת אשר"י וזה לשונו ויש לומר כגון מוכת עץ או בוגרת לר"מ דמוכת עץ מאתים ואין נשאת ברביעי דוקא עכ"ל מרדכי ורצה לומר דאם נישאת בחמישי תו ליכא ראי'. אמנם כן יש להקשות דכיון דמוכת עץ ובוגרת דאית להם סימן אחד או פתחה סתום או דיש להם דמים וא"כ אמאי לא נישאת ברביעי דוקא דכיון דקיימינן כר"א דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה ואם כן אף לשיטת התוספת דבוגרת ומוכת עץ דפתחן סתום וטענת דמים אין להם אפ"ה אין נישאת אלא ברביעי ויש ליישב בדוחק דהירושלמי ס"ל כפי מה דהוה סלקא דעתי' מעיקרא בהא דקאמר לעיל בסוגיא דפתח פתוח אף אנן נמי תנינא כו' מאי לאו טענת פתח פתוח לא טענת דמים וכתבו התוספת דקס"ד דבטענת דמים ליכא למיחש לאיקרורי דעתיה כו' והמתרץ השיב דאפילו בטענת דמים אפ"ה איכא למיחש לאיקרורי דעתיה כו' עכ"ל והירושלמי אפשר דסבירא ליה כדעת המקשן דבטענת דמים ליכא למיחש לאיקרורי דעתי' ומתני' בטענת פתח פתוח כו' וא"כ במ"ע ובוגרת כפי הנראה מדברי התוספת