פועל צדק יב

ולא יראה לך שאור בכל גבוליך (ואם מניחו במזיד לוקה ובשוגג פטור פי' אם לקח חמץ בפסח והניחן ברשותו לוקה) שורש זו ג"כ כמו שכתוב בשאר מצות הפסח

ע"כ א' בחודש

פסחים קט"ז סהי"ד ה' חמץ פרק ז' סה"מ מ"ע קי"ז סמ"ג עשין מ"א או"ח סי' תע"ב סמ"ק סי' קמ"ד

ךא) לספר ביציאת מצרים עם הבן ליל ט"ו בניסן שנא' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. שורש זו מה שכתוב בקרבן פסח. ואינו מן התימא. למה יצוה אותנו הש"י לעשות כל אלה. לזכרון נס מצרים. הלא גם בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתינו ולא ישכח מפינו ומפי זרעינו עד עולם. תשובתו בצדו. ידוע הוא לכל. שכל אדם נפעל כפי פעולותיו ולבו ומחשבתו תמיד נמשכים אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טובים הם פעולותיו טובים הם גם מחשבתיו כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות כי אפיל אם יהי' אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים וחפץ בתורה ובמצות ואם הוא מוכרח לעסוק בדברים של דופי תמיד כגון שהכריחו המלך ומינוהו באומנת רעה שיהי' עוסק תמיד כל היום באותו אומנות רעה. אז פעולתו ואומנתו הרעה הזה מביאתו לזמן מן הזמנים לשוב מצדקת לבו להיות רשע גמור. כי ידוע הוא ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו כאשר אמרנו ואמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כדי להתפיס בהם כל מחשבתינו ופעולתינו. וע"כ הוטבע לנו בברכותינו ובתפילתינו זכר ליציאת מצרים לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם